המנטרה הקבועה והמשותפת של מפלגות השמאל-מרכז בבחירות 2019 – הן במועד א' באפריל והן במועד ב' ב-17 בספטמבר – היא "רק לא ביבי". לאמור הפסילה היא אישית, כשהנימוק העיקרי הוא כמובן כתבי החשדות העומדים כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והפוטנציאל הממשי שלהם להפוך לכתבי אישום. ויש עוד נימוק, מוסתר, והוא רצונן של המפלגות האלה להיפטר ממי שמכהן כראש ממשלה מטעם הימין כבר יותר מעשר שנים רצופות, אחרי שהנהיג את הליכוד לניצחונות על מחנה השמאל-מרכז בשלוש מערכות בחירות.
לפחות שתיים מהן, כחול לבן והעבודה-גשר, פוסלות רק את נתניהו ולא את הליכוד; שתיהן מוכנות לשבת יחד עם הליכוד, נטול נתניהו, בקואליציה. אבל בליכוד אף אחד לא מרים את הכפפה ולא פועל נגד נתניהו. לפי הלך הרוח הנוכחי בקרב בכירי המפלגה, הם לא יעשו כן גם אחרי הבחירות אם נתניהו שוב ייכשל בהקמת ממשלה. גם במחיר של אובדן השלטון במקרה שכחול לבן תצליח להקים קואליציה.
אגב, יו"ר העבודה-גשר, ח"כ עמיר פרץ, גילח לאחרונה את השפם שלו, שהיה סמלו המסחרי, רק כדי להגביר את האמון בהצהרתו "רק לא נתניהו". פרץ כאמור טרח להדגיש כי הוא אינו פוסל את הליכוד כמפלגה שותפה בקואליציה. בכחול לבן האמירה הזו מפורשת הרבה יותר כשהיעד המוצהר הוא הקמת ממשלת אחדות עם הליכוד – בלי נתניהו.
מבחינת הרשימה המשותפת, ההתנגדות לנתניהו היא בכלל אידיאולוגית. בראיון לטלוויזיה הפלסטינית [7 בספטמבר] הסביר יו"ר הרשימה ח"כ איימן עודה: "הפלת בנימין נתניהו היא דקירה מדממת לעסקת המאה של ממשל טראמפ. האם היה ראש ממשלה ישראלי שהשפיע על קבלת ההחלטות האמריקאית כמו בנימין נתניהו? הפלת הממשלה הזאת יחד עם בנימין נתניהו זו מטרה לאומית גדולה".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
