יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן היה האחראי לאי הקמתה של ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו לאחר הבחירות באפריל, שכן סירב להצטרף לקואליציה עם החרדים על רקע התנגדותם לקדם את חוק הגיוס בנוסח שבו עבר בקריאה ראשונה ביולי 2018. גם כעת, אחרי בחירות ספטמבר, אלמלא עמדותיו הנחרצות של ליברמן – חלק בלתי נפרד מהימין הישראלי, בענייני דת ומדינה, נתניהו היה מקים בקלות ממשלה ימין-חרדים.

חוק הגיוס, העילה העיקרית למחלוקת של ליברמן עם החרדים, הוכן על ידי ועדה של משרד הביטחון וקיבל אישור עקרוני מהפוליטיקאים החרדים, אך כשהיה בדרך לאישור הסופי בכנסת הם הקשיחו את עמדתם ודרשו לעשות בו שינויים. החוק קבע מכסות גיוס לצעירים החרדים בהתאם לדרישות הצבא, לרבות עיצומים על תקציבי הישיבות החרדיות אם הן לא יעמדו במכסת הגיוס. ליברמן התעקש, בעת המשא ומתן לאחר הבחירות באפריל, כי לא ישונה בהצעת החוק ולו פסיק, ומנגד החרדים התעקשו לשנותה. בכך טורפדה הקמת ממשלה חדשה והמבוי הסתום הוביל לפיזור הכנסת ה-21.

במערכת הבחירות לכנסת ה-22 החליט ליברמן להתמקד בסוגיות דת ומדינה והבהיר את תנאיו להצטרפות ישראל ביתנו לממשלה – אישור חוק הגיוס "ככתבו וכלשונו", לימודי ליבה לחרדים, ביטול "חוק המרכולים", תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים ועוד. ליברמן מצדו לא מאמין שניתן להגיע להסכם כלשהו עם החרדים בנושאים האלה, ולכן דרישתו הבלתי מתפשרת שעליה חזר לאורך כל הקמפיין היא הקמת ממשלת אחדות ליברלית של שתי הסיעות הגדולות, הליכוד וכחול לבן, יחד עם ישראל ביתנו. כלומר ממשלה חילונית ללא המפלגות החרדיות וללא הימין הדתי שאותו הוא מכנה משיחיסט.

בינתיים שתי הגדולות מאכזבות אותו ומתרחקות מדרישותיו – הליכוד חתם על הקמת "גוש הלכה", כך על פי ליברמן, עם המפלגות החרדיות התומכות בכינון ממשלה בראשות נתניהו; ואילו כחול לבן, טוען ליברמן, מנסה לשמר את האופציה להקים ממשלה צרה עם החרדים. בהמשך לכך הוא הודיע ביום ראשון [22 בספטמבר] כי לא ימליץ לנשיא המדינה ראובן ריבלין על אף מועמד, אך עם זאת הוא נעתר להזמנת גנץ להיפגש עמו ביום שני. הפגישה הזו התקיימה לפני שהנשיא ריבלין נפגש עם נתניהו ועם גנץ.