"מוכן להצטרף לקואליציית מרכז-שמאל", הצהיר יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה בראיון שהעניק לעיתונאי נחום ברנע ופורסם ביום שישי [30 באוגוסט] בידיעות אחרונות. דבריו אלה מעלים שאלה מהותית: האם מדובר בסיבה לתקווה או שמא בספין בחירות? בנסיבות העניין נראה כי התשובה היא גם וגם.
מי שעוקב באדיקות אחרי התבטאויותיו של ח"כ עודה בוודאי זוכר כי באפריל, ערב בחירות 2019 מועד א', הוא הצהיר בראיון לעיתון גלובס כי הוא אינו פוסל תמיכה מבחוץ בקואליציית בני גנץ. הפעם עודה הלך כמה צעדים קדימה והכריז על מוכנות להצטרפות ממשית לקואליציה במטרה להיות חלק מהממשלה. אם כך יקרה – מפלגה ערבית כחלק מהממשלה, מדובר יהיה בתקדים שטרם היה כמותו בישראל ואשר יהווה שינוי טוטאלי של כללי המשחק.
עם זאת יש לזכור, כי מדובר באותו איימן עודה שדיבר לא פעם בתקשורת על שותפות בין יהודים לערבים, אך ברגע האמת יישר קו עם הקולות המתנגדים לכך ברשימה המשותפת. דוגמאות לא חסר: החרמת הלוויית שמעון פרס [2016]; אי חתימת הסכם עודפים עם מרצ בבחירות 2015 בשל התנגדות בל"ד לשיתוף פעולה עם מפלגה ציונית; ביטול השתתפותו באירוע שבתרבות הראשון אי פעם בחברה הערבית בשל התנגדות אנשי בל"ד להזמנת אהוד אולמרט ורם בן ברק (גילוי נאות: כותב המאמר הוא יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית); ועוד.
המשמעות של כל זה היא שח"כ עודה כנראה לא קורץ מהחומר שממנו עשויים מנהיגים בעלי אומץ לעמוד איתן מול קולות מתנגדים. לכן חובת ההוכחה להראות שדבריו נאמרו לא כספין פוליטי היא עליו. חובת ההוכחה חלה גם על מי שמתיימרת להחליף את שלטון נתניהו ולהרכיב קואליציה – רשימת כחול לבן, שלא מפספסת שום הזדמנות לטרוק את הדלת בפני הציבור הערבי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
