בין ביטול אוטונומית קשמיר לסיפוח הגדה

ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, מרבה להודיע כי הוא התחתן עם האידאולוגיה. ברור שיש לו אג'נדה של "הינדואיזם לפני הכל" והוא איננו מתבייש ליישמה. התמיכה הרבה שזכה לה בבחירות האחרונות לפרלמנט ההודי עודדה אותו לעשות צעדים נמרצים בנושא הזה, ובשבוע שעבר [5 באוגוסט] הוא הוביל את בית הנבחרים ההודי לביטול סעיף 370 בחוקה, המעניק אוטונומיה למדינת ג'אמו וקשמיר מאז הקמתן של הודו ופקיסטן ב-1947.

נזכרתי בביקור עבודה שקיימתי בהודו, כסגן שר החוץ, בקיץ 1993. הביקור נערך רק שנה לאחר כינון היחסים בין שתי המדינות, והמשרד התכונן לו במיוחד. אני עדיין לא יכולתי לומר דבר על תהליך אוסלו, אך הכנתי את עצמי לשיחה על המחויבות של ממשלת יצחק רבין להגעה לשלום עם הפלסטינים והסורים, והנחתי שזה יהיה הנושא המרכזי בשיחותיי.

כשעברתי על הנושאים שאמור הייתי להעלות בשיחותיי עם הגורמים הבכירים בהודו, אמרו לי אנשי המשרד הבכירים, בישיבה רבת משתתפים שקיימנו ערב הנסיעה, כי הנושא החשוב ביותר להודים הוא התייחסותנו לחבל קשמיר. שאלתי, בחיוך מסוים, מהי דעתי בנושא קשמיר, והתשובה שקיבלתי הייתה שישראל תומכת בהסכם סימלה מ-1972, וכי ככל הנראה לא תהיה לי שום סיבה לומר משהו אחר. זכרתי שהיה דבר כזה, אבל לא זכרתי את תוכנו. אחד ממשתתפי ישיבת ההכנה הוציא את ההסכם מתיקו, כמי שניבא את השלב הזה בשיחה, ומסר לי אותו. קראתי את ההסכם ההודי-פקיסטני ולא מצאתי סיבה לערער על דעת המומחים.

בנמל התעופה בהודו מצאתי קבוצה גדולה של עיתונאים לרגלי המטוס ואין סוף מצלמות טלוויזיה. קצת הופתעתי שהם חיכו דווקא לי, אך הייתי מוכן להסביר כיצד אנחנו מתקדמים לקדם את התהליך המדיני במזרח התיכון במסגרת ועידת מדריד. אבל לפני שפתחתי את פי, המטירו עליי העיתונאים שאלות. בעצם – שאלה אחת: מהי עמדת ממשלת רבין בנושא חבל קשמיר.