הביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע [18 באוגוסט] באוקראינה זכה לכותרות סנסציוניות בולטות, אבל אחרי המבוכה הגיעה שעת הכותרות המדיניות. גורם מדיני בכיר בפמליה סיפר לעיתונאים כי ישראל מוכנה לעודד יציאה בלתי חוזרת של תושבים עזתים משטח הרצועה. לדבריו, המטה לביטחון לאומי ערך בדיקות מול מדינות ערביות לגבי קליטתם האפשרית של תושבים מעזה, אך אלה סירבו לקבלם. הגורם סיפר לעיתונאים המופתעים, כי התכנית קודמה באישור ראש הממשלה ואף נדונה כמה פעמים בקבינט המדיני-ביטחוני. עוד הוא סיפר כי ישראל הביעה נכונות לממן את עלות ההעברה של תושבים מעזה למדינה שלישית, ואף להעמיד לרשות התוכנית שדות תעופה של חיל האוויר, ככל הנראה נבטים שבנגב, על מנת לאפשר את הטיסות.

הגורם לא סיפר מי הן המדינות שישראל פנתה אליהן, אבל ניתן לשער כי מדובר במדינות המפרץ שעימן שיפרה ישראל את קשריה הדיפלומטיים בשנה האחרונה. התכנית הישראלית אמורה הייתה לכאורה לקרוץ להן: הפלסטינים מעזה, המיומנים בעבודות כפיים, יוכלו לשמש עבורן כוח עבודה נדרש וזול. והרי הן משוועות לידיים עובדות.

התוכנית של המטה לביטחון לאומי לא הצליחה להתרומם עד כה, אבל לא לעולם חוסן. מתברר שישראל כה נלהבת לייצא, או שמא לטרנספר, את העזתים מעזה, שהיא לא פעלה למנוע ואף סייעה להגירה עצמאית של תושבי עזה למדינות אחרות. ב-2018 עזבו את הרצועה 35,000 פלסטינים ללא כוונה לחזור. רובם צעירים משכילים ממעמד גבוה יחסית, לרבות 150 רופאים.

מקור במנהל האזרחי אישר בשיחה עם אל-מוניטור, כי מנהלת התיאום והקישור קיבלה ב-2018 ומקבלת גם כעת ב-2019 לא מעט פניות של תושבי הרצועה, המבקשים לאפשר להם לצאת מעזה בדרכם למדינה שלישית, תוך התחייבות שלא לשוב עוד לעולם. לדברי המקור, רוב היוצאים הם צעירים ממשפחות מבוססות בעזה שיש להם קרובי משפחה במדינות אחרות, בעיקר אירופאיות אך גם אוסטרליה וקנדה, המוכנים לקבל אותם ולסייע להם בקליטתם. המנהל האזרחי, שבדרך כלל מקשה על יציאה מעזה, איפשר להם לצאת (ולקחת עמם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני למקום מרוחק).