"גדלתי על סיפורי המרדפים בבקעה", צייץ השבוע [5 באוגוסט] יו"ר כחול לבן בני גנץ, ימים אחדים אחרי ביקור מתוקשר של צמרת מפלגתו בבקעת הירדן. כעת הוא מבקש להגדיל את כוחו הפוליטי באמצעות מרדפים אחר קולות הימין. באותו ביקור הוא הכריז כי "בכל הסדר עתידי נשמור עליה כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל", והשבוע [6 באוגוסט] הפציע ביישובי עוטף עזה והבטיח כי "אם צריך נפעל להוריד את ראשי חמאס". באמירות הללו הוא דורס את העקרונות שמפלגתו הציגה בפני הציבור הישראלי, שוחק את תמיכתו בפתרון שתי המדינות ופוגע בשארית התקווה של הפלסטינים לסיום הכיבוש. 

נניח שראש הממשלה גנץ "יוריד" את ראשי החמאס. את מי הוא "יעלה" במקומם לשלטון בעזה? את הממשל הצבאי הישראלי? או אולי את הג'יהאד האסלאמי? שמא גנץ מקווה שמצרים תאמץ לחיקה את שני מיליון תושביה של עזה? לא נותר אלא לקוות שהרשות הפלסטינית תסכים לחזור לשם, אך שום מנהיג פלסטיני חפץ חיים לא יחלץ את ישראל מהמצוקה בעזה ללא סיום הכיבוש והסדר מדיני בגדה המערבית ומזרח ירושלים.

התובנה הפשוטה הזאת לא נסתרת מעיניהם של ראשי כחול לבן. ראיה לכך, באפריל 2016 אמר גנץ בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי כי "חשוב להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, אחרת נמשיך לשקוע בתוך המדמנה". גנץ הוסיף כי "גם אם זה לא יצליח, אנחנו חייבים לנסות. ייתכן שנצטרך להמשיך לשלוף את החרב מהנדן, אבל לפחות נוכל להגיד לילדינו שבאמת ניסינו".

רב אלוף במילואים גבי אשכנזי, לימים ח"כ מטעם כחול לבן, שנשא דברים בכנס של העיתון כלכליסט [ספטמבר 2012], אמר כי "צריך לעשות כל מאמץ להגיע לפתרון עם הפלסטינים גם אם למישהו יש בעיה עם הפרטנר", ואף קרא "למסד את רעיון השתי מדינות", שכן הדבר חיוני למדינה.