על אף החיבורים שנעשו ואולי עוד ייעשו ברגע האחרון לקראת הגשת רשימות המועמדים לכנסת ביום חמישי הקרוב (1 באוגוסט), מסתמן שוויון בין גודל גוש המרכז-ימין לגוש המרכז-שמאל. שניהם רחוקים למדי מהשגת 60 מנדטים, והחלטתו של אביגדור ליברמן שלא לחבור לראש הממשלה בנימין נתניהו (אלא במסגרת ממשלת אחדות לאומית) עשויה לגזור כליה פוליטית על ראש הממשלה, המתגאה בימים אלה בכהונת שיא בתפקיד חשוב זה.

ניסיונו הפוליטי של נתניהו מעניק לו יתרון מסוים על פני אחרים. הוא מתערב בנעשה במפלגות הימין כדי לעודד חיבור כזה ולמנוע חיבור אחר משיקולים שחלקם מתמטיים ונוגעים לשאלה מי לא יעבור את אחוז החסימה ויפגע בסיכויי הימין, וחלקם משפחתיים ונוגעים לאהבותיהם ולשנאותיהם של רעייתו ובנו.

אבל כל חישוביו מחזירים אותו למשבצת הראשונה: אם ליברמן אינו שב אל מחוזות הימין, אי אפשר יהיה להקים ממשלת ימין, ואילו כדי להקים ממשלת אחדות לאומית, המסתמנת כבר מאז הקמתה של כחול לבן כאופציה המעשית ביותר, יהיה עליו להסכים לכך שהליכוד ימליץ בפני הנשיא על מועמד אחר להקמת הממשלה הבאה (אלא אם כן גוש השמאל יהיה גדול יותר מן הימין והנשיא יטיל את התפקיד על יו"ר כחול לבן בני גנץ). בחירות נוספות אינן אופציה. זה היה הלהטוט האחרון בכובעו של הקוסם, ואי אפשר יהיה להשיג רוב בכנסת להתאבדות חוזרת.

כשהוא מתבונן בתמונת הכנסת, מתברר לנתניהו כי אם יש עדיין פתח תקווה כלשהו, הוא מצוי בצד השני של המתרס, בקרב 35 חברי הכנסת של כחול לבן. לאחר שכחול לבן הגישה את רשימתה לכנסת ה-21, נשאל יאיר לפיד על העדרה של אישה בהנהגת הרשימה. ברגע של גילוי לב הוא סיפר כי הרכבת הרשימה נעשתה בחיפזון: שלושת הגנרלים ישבו אתו שעות ארוכות ודנו בשורה של נושאים, וממש ברגע האחרון לפני מסיבת העיתונאים חשיפת הרשימה, עסקו בשמות המועמדים לכנסת.