האם איחודה של הרשימה המשותפת יוציא את הבוחרים הערבים מהבית?

בחירות ספטמבר הולכות ומתקרבות ובני גנץ ממשיך בשלו, כלומר מקפיד לשמור על ממלכתיות ומתנער מהאזרחים הערבים – כיצד זה אין מועמד ערבי מוסלמי או נוצרי ברשימת כחול לבן? נראה שגנץ טרם השכיל להבין שעם ממלכתיות והתנערות מהאזרחים הערבים לא מנצחים בישראל בחירות. בוודאי לא כשהיריב מנגד הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא בוחל בשום דבר כדי להשיג את מטרתו, כולל פיזור הכנסת והליכה לבחירות בעלות מיליארדים למשק. וכל זה בזמן שמעליו מרחפת עננה של כתבי אישום בכפוף לשימוע על שוחד, מרמה והפרת אמונים.

לבחירות מועד ב' הצטרפו שני שחקנים משמעותיים הנחשבים לכאורה "חדשות רעות" מבחינת נתניהו. הראשון הוא אהוד ברק, שאי אפשר לקחת ממנו את היותו היחיד כנראה במערכת הפוליטית שמסוגל להוציא את נתניהו משלוותו, להלחיץ אותו ולגרום לו להגיב נון-סטופ.

השחקנית השנייה היא הרשימה המשותפת – איחוד של ארבע מפלגות ערביות מרכזיות (חד"ש, תע"ל, רע"ם ובל"ד), שחזרתה למגרש הפוליטי היא עובדה כמעט מוגמרת שיוכרז עליה בקרוב, לאחר שיסיימו לריב על מקומות 14-11. כל מי שעיניו בראשו יכול היה להיווכח שהציבור הערבי לא היה מרוצה מתפקוד הרשימה המשותפת בכנסת ה-20 ומהפיצול בבחירות לכנסת ה-21 כתוצאה מהעברת קדנציה שלמה במשחקי כיסאולוגיה ורוטציה. כל זה הביא את הבוחר הערבי לשבת בבית, כסוג של כרטיס צהוב למפלגות הערביות. למעשה הציבור הזה לא היה רחוק מלתת כרטיס אדום לרשימת רע"ם-בל"ד, שעברה בקושי את אחוז החסימה. רק כמחצית מהאזרחים הערבים יצאו להצביע באפריל האחרון והעניקו למפלגות עשרה מנדטים לעומת 13 מנדטים שקיבלה הרשימה המשותפת בבחירות לכנסת ה-20. מדובר בתמרור אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנו, ואכן ארבע המפלגות הערביות החליטו לקראת בחירות ספטמבר לחזור ולרוץ יחד בכל מחיר.

כל מי שמעורה במתרחש בחברה הערבית בישראל מבין שחזרת הרשימה המשותפת, כפי שמסתמן, אינה בהכרח מעשה קסם שיגרום לאזרחים הערבים לנהור לקלפיות. רבים בציבור הערבי עדיין כועסים על פיצול הרשימה לפני הבחירות באפריל ומהקושי של מרכיביה להגיע לפשרה גם על מקומות לא ריאליים, כפי שמסתמן בחלק מהסקרים.