ההזדמנות האבודה של נשיאות מוחמד מורסי
סילוקו של מנהיג האסלמיסטים מוחמד מורסי מהשלטון הותיר את השלום בין ישראל למצרים כעסקה בין מנהיגים, לא בין עמים. העובדה שאחד המתנגדים הבוטים ביותר להסכם הבין את הצורך לטפחו יכולה הייתה לשכנע מיליוני מצרים עוינים.
הילד שנולד לפני 68 שנה בכפר אל אדווה שבצפון מצרים יכול היה לדמות לרבים מחבריו שגדלו לצדו, זכו להשכלה מוגבלת, ונעשו תומכים נלהבים של תעמולת האחים המוסלמים. אבל מוחמד מורסי היה תועמלן בעצמו. הוא היה ילד מחונן שנטש את הכפר, עבר לקהיר, למד הנדסה באוניברסיטת קהיר לתואר ראשון ואחר כך לתואר שני, וקיבל מלגה נדירה מממשלת מצרים להמשך לימודיו בארה"ב.
את לימודי הדוקטורט בהנדסת חומרים עשה באוניברסיטת קליפורניה, ולאחר מכן שימש כיועץ בפרויקט בניית מנוע לחללית בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א בראשית שנות ה-80.
אחר במקומו היה אולי נשאר בארה"ב ובונה את עצמו שם, כשם שעשו גולים מצרים מפורסמים כמו עומר שריף, אבל מורסי החליט לשוב למצרים. הפרופסור הצעיר החל ללמד באוניברסיטה ב-1985 והיה תומך נלהב באחים המוסלמים ובעמדותיהם, בכלל זה התנגדותם הנחרצת לעצם קיומה של ישראל וכפועל יוצא להסכם השלום בין מצרים וישראל. בעודו מרצה באוניברסיטה נבחר בשנת 2000 לפרלמנט המצרי כמועמד עצמאי, הואיל והתנועה שבה היה חבר הייתה מחוץ לחוק.
ב-2010 פרש מורסי ממשרתו באוניברסיטה ונשא נאום מטעם האחים המוסלמים שבו הטיף לשנאת ישראל והיהודים, בין השאר בשל מה שעשו לדבריו לאחיו הפלסטינים, אולם במהלך ביקור בגרמניה ב-2013 הכחיש כי הוא שונא יהודים ואמר כי דבריו הוצאו מהקשרם. בכל זאת, נראה שהקו המבדיל בין יהודים לישראלים לא היה ברור כל כך בעיניו. הוא ראה בפתרון שתי המדינות כניעה ערבית לציונות והתנגד לו בכל תוקף, כשהוא מכנה את הישראלים צמאי דם וצאצאי קופים וחזירים, כינוי שזכינו לו גם באמנת החמאס. מבחינת ישראל, לא יכול היה להיות סיוט גדול יותר מאשר לחשוב שאיש כזה – שנחשב לנציג השוליים ההזויים – יהפוך למנהיג מצרים.
