תיבת הפנדורה של המחנה הדתי נפתחה
בימין הדתי של 2019 מתקיימים, זה לצד זה, שלושה זרמים לפחות. ההבדלים האידאולוגיים ביניהם גדולים מאוד, למרות מאמציהם האין סופיים לטאטא אותם מתחת לשטיח. היציאה לבחירות חדשות חשפה את המחלוקות שאפיינו את המחנה הזה מאז היווסדו.
במקרים רבים במערכות בחירות, מפלגות מציגות מצעים ואישים נואמים נאומים ומבטיחים הבטחות, שהכל יודעים כי אין ביכולתם לממש. הם סומכים – בדרך כלל בצדק – על זכרונו הקצר של הבוחר, ומשתדלים לגזור גזירות כלכליות בראשית כהונת הממשלות כדי שהללו אולי יישכחו על ידי המצביעים, בבחינת הרוצה לשקר יקדים עדותו.
אם מערכות הבחירות הן סוג של נשפי מסכות, הבוקר שלמחרת הבחירות הוא בוקר הסרת המסכות. או-אז אין לממשלות ברירה אלא להחליט ממה לקצץ כדי לממש קו מדיניות מסוים. החלטתו של בנימין נתניהו לקיים בחירות נוספות בתוך חמישה חודשים עדיין נלמדת באשר להשלכותיה ועוד תילמד במחלקות למדע המדינה, אך ברור שהיא גרמה לפוליטיקאים רבים להיתפש בלי מסכותיהם ולחשוף את עצמם במבוכתם.
יותר מכולם נחשף נתניהו עצמו, שנאלץ להתמודד עם הבטחותיו שלא לפעול, חוקית, כדי למנוע את משפטו, אך נמצא עוסק בכך מהרגע שנדמה היה לו שהוא אמור להרכיב את הממשלה הבאה. בשמאל נחשפה ההתנגדות הרבה לאבי גבאי, ובכחול לבן התגלע ויכוח פומבי באשר לשיתוף הפעולה עם המפלגות הערביות. הניסיון של נתניהו להרכיב ממשלה עם כל מי שיהיה מוכן להצטרף אליו, בכל מחיר ובכל תנאי, חשף את קלונו של הליכוד. אבל בשום פינה של המפה לא הייתה החשיפה בוטה כפי שנרשמה במחנה הדתי, בו נחשפו המחלוקות שאפיינו את המחנה הזה מאז עלה על בימת ההיסטוריה עם הקמת "המזרחי" ב-1902.
היה זה בעקבות החלטה חשובה מאוד של הקונגרס הציוני, כי על הציונים לעסוק בחינוך ציוני חילוני. הציונים האדוקים רצו שההסתדרות הציונית תסתפק בשתדלנות להשגת זיכיון לצורך הקמת מדינה יהודית, וכי שאלת החיים באותה מדינה והחינוך לקראתם לא ייקבעו על ידי המסגרת המדינית. החלטת רוב צירי הקונגרס (שהיו בעלי תפישת עולם חילונית מובהקת מאוד, ואשר הודאגו מהעובדה שמערכות החינוך היהודיות היו בעלות אופי דתי), כי חינוך חילוני הוא יעד שעל הארגון הציוני לטפחו, היוותה בבחינת סטירת לחי בפניהם של הצירים האדוקים. אלה שהחליטו שלא לעזוב את המסגרת הציונית המשותפת, והרב יצחק יעקב ריינס בראשם, ייסדו את תנועת המזרחי, שהתמקדה בשמירת האינטרסים של היהודים הדתיים במסגרת הציונית שבה היוו מיעוט. הרבנים, ראשי התנועה, היו שותפיו הנאמנים של תיאודור הרצל. הם תמכו בו בהצעתו לבדוק את רעיון הקמת המדינה היהודית הזמנית באוגנדה, והוא עזר להם למצוא תקציבים למימון מטרותיהם. המזרחי ותנועת הפועלים שהוקמה לידה, "הפועל המזרחי", הקימו, לאחר קום המדינה, (1956) את המפד"ל.
