"לפני 70 שנה, בזמן השואה, ירו בנו ככה", אמר הרב ישראל גולדשטיין, שנפצע בשבת [28 באפריל] בירי במרכז חב"ד בעיירה פאווי בסן דייגו שבקליפורניה, שבו נרצחה לורה קיי. "אני רוצה שאחינו האמריקנים יידעו שלא ניתן לזה לקרות כאן".

למרבה הצער, אין כמעט שבוע שבו לאומן קיצוני, קנאי דת או חולה נפש רוצח ללא אבחנה גברים, נשים וילדים חפים מפשע בארה"ב. זה קורה בבתי ספר ציבוריים, במסגדים, בכנסיות וגם בבתי כנסת. בחודש אפריל לבדו נהרגו 25 אזרחים אמריקאים ועשרות נפצעו ב-33 אירועי ירי המוני. ממוצע של יותר מתקרית ליום. כל רצח כזה מצית מחדש את הדיון הציבורי בסוגיית הגבלת מכירתם של כלי נשק קטלניים. ריבוי מקרי הרצח המיוחסים לאנשי "העליונות הלבנה" מעוררים ביקורת נגד הסלחנות עד אהדה שפוליטיקאים בכירים מעניקים לארגונים ניאו פשיסטים. אך כל אימת שיהודים נופלים קורבן לירי המוני שכוון כלפיהם בגלל היותם יהודים, חזקה שמישהו ישלוף את השואה.

ההשראה לחיבור האינטנסיבי של רצח המתבצע בקהילה היהודית החזקה ביותר בעולם לטבח שעשו הנאצים ביהודים חסרי אונים, מגיעה מהמדינה החזקה ביותר במזרח התיכון. ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל השבוע [2 במאי] התייצבו קציני צה"ל באושוויץ כדי להצדיע לניצול השואה אריה פינסקר ולהבטיח לו "לעולם לא עוד". הכל, כמובן, בליווי צמוד של צוות טלוויזיה מערוץ 13. כמדי שנה, שב השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתמש בשואה חוט מקשר לאיום האיראני. בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם (1 במאי) הבטיח נתניהו כי "מול איומי השמדה ישראל לא תושיט את צווארה לשחיטה,'' והוסיף "בניגוד למה שהיה בזמן השואה, אנו מסוגלים ונחושים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.'' כבר ב-1989 כתב בעל הטור בניו יורק טיימס, תומס פרידמן, בספרו "מביירות לירושלים", כי ישראל נהפכת ל"יד ושם עם חיל אוויר".

במבוא לספר חדש בשם "שיח הקורבן בישראל העכשווית" בהוצאת Lexington Books, טוען העורך, ד"ר אילן פלג, כי יום השואה ואפילו יום ירושלים הם וריאציות של קורבן יהודי, התנגדות וגאולה. מוסיפים לכך הסכסוך הישראלי-פלסטיני הבלתי פתור. ביקורת של זרים על המדיניות הישראלית בשטחים הכבושים, מוסיף פלג, מתפרשת על ידי מנהיגים פוליטיים בעלי השפעה כהמשך המשטר האנטישמי הישן.