כאשר יו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ, סיים ביום שני [13 במאי] לשאת את נאום הבכורה שלו בכנסת, הראשון שקם לעברו ו"זינק" אל הפודיום היה מספר 2 בסיעה, ח"כ יאיר לפיד. קשה היה לפספס את המחווה של לפיד, שכללה חיבוק חם וטפיחה על צווארו של גנץ, כמו מורה גאה בתלמידו שעבר בהצלחה את המבחן הרטורי החשוב. מהצד התמונה נראית הרמונית, כמו גם הצילום שהעלה גנץ אל חשבון הטוויטר שלו, זמן קצר לפני נאומו: הוא ולפיד יישובים זה לצד זה, מעין מסתודדים ומחויכים. "שמח כאן בכנסת", כתב גנץ.
אלא שמתחת לפני השטח, ובימים האחרונים גם מעליו, הולכת ומתבהרת תמונה אחרת המצביעה על מתיחות בצמרת כחול לבן. מתיחות זו נובעת בעיקרה מחילוקי דעות על האסטרטגיה שסיעת האופוזיציה הגדולה צריכה לאמץ בפרקטיקה. לכן אל המחוות הפומביות והציוצים של יום שני רצוי להתייחס בחשדנות.
באופן מוזר, לפיד וגנץ פעלו ביום שני בכנסת כשני ראשי סיעות נפרדות. לפיד זימן את הכתבים למסיבת עיתונאים מיוחדת בצהריים. הוא עמד לבדו מול הכתבים ונשא טקסט אופוזיציוני ממוקד ולוחמני נגד מהלכיו הדורסניים של ראש הממשלה, שנועדו לדבריו לחלצו מהעמדה לדין. נתניהו, אמר לפיד, "צריך זמן כדי להקים את ממשלת היציאה מהכלא שלו כדי להעביר את חוק החסינות, ואת פסקת ההתגברות שזה פשוט החוק הטורקי. זה החוק שיהפוך אותנו לטורקיה של ארדואן".
עם כל הכבוד לדברי לפיד, מה שעניין את העיתונאים היה דווקא אי נוכחותו של גנץ ומדוע אינו עומד לצדו. האם זוהי ראשיתה של היפרדות? לפיד הדף במיומנות את השאלות ושידר עסקים כרגיל. הוא גם הציע לתקשורת להמתין לנאומו של גנץ. הציוץ של גנץ ותמונת החיוכים בטוויטר היו הדרך של יו"ר כחול לבן לשדר שהוא ולפיד חזק ביחד ולהדוף את השמועות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
