על פי כל הסימנים ישראל מתקדמת במהירות לעבר משבר חוקתי חסר תקדים בתולדותיה. אפוקליפסה שבמסגרתה תתרחש התנגשות חזיתית עוצמתית בין שתיים מהרשויות המרכזיות במדינה: הרשות השופטת מזה, הרשות המבצעת מזה. מצב שבו הוראת בית המשפט העליון תבטל את הוראת המחוקק, שהיא הכנסת, שתבטל מצדה את הוראת בית המשפט העליון. באמצע יהיו כלואים המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה מבלי לדעת לאיזו מהרשויות עליהם לציית. במילים אחרות: סוג של כאוס שלטוני שאף אחד מהאבות המייסדים של מדינת היהודים לא פילל שהיא עלולה להגיע אליו, 71 שנה לאחר שהוקמה.

כראש ממשלה, נזהר בנימין נתניהו לאורך כל שנותיו בשלטון בכבודו, מעמדו ועצמאותו של בית המשפט העליון. הוא גם לא נתן לפגוע ברשויות האכיפה השונות, ובעיקר במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. כל היוזמות להצרת צעדיו של היועמ"ש או הגבלת כוחו של העליון טורפדו על ידי נתניהו בדרך כזו או אחרת מאז עלה לשלטון לראשונה בשנת 1996. הוא לא עשה את זה מסיבות אידיאולוגיות, אלא מתוך יראה ופחד. נתניהו ידע שבכוחה של מערכת אכיפת החוק להביא לסיום שלטונו באמצעות חקירות וכתבי אישום, כפי שקרה לקודמו אהוד אולמרט. הוא לא היה בשל לקרוא תיגר על המערכת ולכן השים את עצמו כמי שמכיר במעמדה ומגן על עצמאותה.

כל זה השתנה בשנתיים האחרונות, מסיבות אגואיסטיות: עד לפני כמה שנים, לא האמין נתניהו שהמערכת תתהפך עליו. הוא האמין שהוא חסין מחקירות, בעיקר בזכות השליטה שהשיג על בעלי התפקידים החשובים במערכת. הוא הקפיד שהיועץ המשפטי לממשלה, מי שמאשר או מונע את חקירת ראש הממשלה, יהיה מינוי מטעמו. הוא השפיע על מינוי מפכ"לי המשטרה וראשי אגף החקירות. הוא ישן בשקט בלילה.

בשנים הראשונות זה עבד. בתקופת היועץ יהודה וינשטיין [2016-2010] נגנזו כל החומרים שהגיעו בעניין נתניהו למשטרה בלי בדיקה משמעותית. אבל אחר כך הגיע האלוף במילואים אביחי מנדלבליט. למרות שגם במקרה הזה, מדובר באיש של נתניהו שמונה על ידו ב-2013 לתפקיד מזכיר הממשלה והיה מחויב לו באופן מלא, העניינים החלו להשתבש. גם המפכ"ל שמינה נתניהו, איש השב"כ רוני אלשיך, לא סיפק את הסחורה. החלה בדיקה שהולידה חקירות שהולידו שלושה כתבי אישום. בתוך שנתיים מצא את עצמו נתניהו הופך ממנהיג כל-יכול, חסין לחלוטין מפגיעתה של המערכת המשפטית, לנאשם בשוחד. הוא הכריז מלחמה.