עם ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות, מיהר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להתקשר לברכו. לכתבים שהמתינו לו על המדשאה שבין מינחת המטוס שלו לבין הבית הלבן, אמר טראמפ כי "ניצחון נתניהו הוא הזדמנות טובה לשלום" [10 באפריל]. כמה שעות קודם לכן, באותו יום, הודיע היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, כי "תכנית השלום של טראמפ תפורסם בקרוב מאוד". אבל קשה להאמין כי רבים האמינו בהתלהבות שמדובר כאן בשחר של יום חדש.

לכאורה מדובר בכישלון ידוע מראש ואולי גם בהידרדרות צפויה מראש. לפני או מיד אחרי הקמת הממשלה החדשה, תפורסם התכנית האמריקאית שצוות קושנר שקד עליה כשנתיים ושינה אותה, שינוי מהותי, לפחות פעמיים. נתניהו, בין אם קרא אותה מראש או שרק קיבל אודותיה מידע כללי, יברך את אמריקה ואת נשיאה, יודה לו על המאמץ המיוחד שהשקיע ממשלו בהכנת התכנית, ויאמר כי יש בה תפנית חשובה מתכניות העבר לכיוון חדש ומבטיח. הוא יוסיף ויאמר כי הרבה נקודות מקובלות עליו, וכי יש גם כמה עניינים שיהיו קשים מאוד לישראל והאינטרסים החיוניים שלה; לכן, למרות שהוא רואה במסמך בסיס למשא ומתן רציני מאוד עם העולם הערבי ועם הפלסטינים בתוכו, הוא יצטרך לדון עליו ברצינות עם חבריו לממשלה, והוא מתכוון למסור את התשובה הישראלית בהקדם האפשרי.

המפלגות החרדיות לא יערימו, כנראה, קשיים על דרכו של ראש הממשלה. לימין המוקטן יוכל נתניהו להסביר כי אין לו כל כוונה לממש שום תכנית שיש בה ויתור טריטוריאלי כלשהו, כי הסכמתו לפתרון שתי המדינות לפני עשר שנים בנאום בר אילן [2009] כבר איננה בתוקף וכי הפלסטינים "יעשו עבורנו את העבודה" בכך שיסרבו לכל הצעה של טראמפ. אם שותפותיו לא יסתפקו בתשובה כזו, יוכל נתניהו להבטיח כי אם הפלסטינים יפתיעו ולא ידחו את התוכנית על הסף, הוא יציב תנאים בלתי אפשריים למימושה, וטראמפ יאלץ להסירה מסדר היום. ועוד קלף באמתחתו: סירוב פלסטיני יוכל להקל עליו להציע למנהיג העולם החופשי לגבות את ההצעה שהעלה נתניהו ערב הבחירות – סיפוח כל ההתנחלויות. עם טיעונים כאלה יהיה, לכאורה, קשה לימין לעמוד על הדרישה לדחות כליל את התכנית.

כל זה אכן עשוי להתרחש. על הפלסטינים לא יקשה לדחות את תכנית טראמפ, גם בלי לשחק משחקים דיפלומטיים של משיכת זמן או להציג מכתב עם שורה אינסופית של הסתייגויות. אם אכן כך יעשו, יוכל נתניהו להעלות את תכנית הסיפוח שלו, שתעמיד את רוב העולם על רגליו האחוריות. טראמפ עצמו עשוי לממש את הצעת ראש ממשלת ישראל, לא רק מתוך ידידותו לנתניהו אלא גם מתוך כעסו על סירוב הפלסטינים.