בין סמוטריץ' לטראמפ: תכנית השלום היא עצם בגרונו של נתניהו

התוצאות הסופיות של הבחירות לכנסת ה-21 מאפשרות אמנם לראש הממשלה בנימין נתניהו אנחת רווחה, אך הן רחוקות מלבטא מגמה של חיזוק הימין. אדרבה, היעלמותה של מפלגת הימין הקיצונית ביותר בכנסת ה-20, הימין החדש, וקיטונן של מפלגות ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן וכולנו של משה כחלון, עשויים להצביע על כיוון הפוך. גוש הימין בכנסת הנוכחית קטן מזה שהיה בכנסת שעברה. המתחזקים הם הליכוד והחרדים.

משאל העם על נתניהו לא הסתיים בניצחונו. מול הליכוד, שקיבל 35 מנדטים וייאלץ להסתפק רק ב-34 (כיון שאלי דהן, איש מפלגת הימין המאוחד, שוריין באורח חריג במקום ה-27 כדי לאפשר את חבירת הבית היהודי עם תלמידי כהנא), ניצבת מפלגת כחול לבן שקיבלה אף היא 35 מנדטים. וזאת, על אף שנוצרה, כמעט יש מאין, ברגע האחרון לפני הבחירות.

כאשר מתבוננים בקואליציה העתידה של נתניהו, המורכבת ממפלגות הימין ומהחרדים, נראה כי כמעט כל שותפה פוטנציאלית עלולה לערער את הרוב הצר שלו, וכי מרחב התמרון שלו מוגבל. על פניו, אין במחנה הליברלי שום מפלגה שהוא עשוי לשכנע אותה להצטרף אליו. זאת בניגוד לעבר, ובוודאי לקדנציה הקודמת, כאשר סיעת המחנה הציוני הייתה מעוניינת בממשלת אחדות לאומית, אך לא נקראה לדגל.

אם לא די בכך, תקוותו השקופה של נתניהו לטרפד את תכנית השלום של הנשיא דונלד טראמפ על ידי כמה מילים חיוביות והמתנה לכך שהנשיא מחמוד עבאס ידחה אותה, מתגלה כבעייתית ממה שחשב. מפלגת הימין המאוחד, שלא הייתה עוברת את אחוז החסימה ללא סיועו המאסיבי של נתניהו, הודיעה כי גם אם טראמפ יציע (רק) אוטונומיה לפלסטינים, היא לא תשב בממשלה שתאמץ זאת.