בתרחישים המוקדמים שהועלו בישיבות המטה של "כחול לבן", דיברו האופטימיסטים על 35-34 מנדטים כמטרה שתהווה קו פרשת מים לניצחון. כל מספר מעל הכמות הזו, אמרו האסטרטגים של המפלגה הטרייה, שקראה תיגר על נתניהו, יביא אותנו לטווח ניצחון.

ב-9 באפריל בלילה התברר שהמטרה הזו הושגה, אבל הניצחון לא. נתניהו הצליח להביא את אותה כמות קולות (36 מנדטים אחרי קבלת תוצאות האמת), ונהנה מעדיפות בזכות גוש הימין הגדול בהרבה מגוש המרכז-שמאל. נתניהו טרף את הימין, חיסל את נפתלי בנט ואיילת שקד, הדביר את "זהות" של משה פייגלין והוריד למינימום את "איחוד מפלגות הימין", ועדיין נותרו לו מספיק שותפים קואליציוניים להקמת ממשלה יציבה. גנץ ולפיד הורידו את מפלגת העבודה לשפל היסטורי חסר תקדים ונותרו ללא ממליצים משמעותיים. העובדה שהמפלגות הערביות בישראל אינן שותפות לגוש מרכז-שמאל ואינן נספרות במשחק הקואליציוני הופכת את משימת הגוש הזה לכמעט בלתי אפשרית.

מה יקרה עכשיו? כחול לבן הוקמה בחיפזון תוך כדי תנועה במטרה אחת: להפיל את בנימין נתניהו. רמטכ"ל א' (בני גנץ) הקים מפלגה, חבר לרמטכ"ל ב' (משה בוגי יעלון) שהקים מפלגה זמן קצר קודם, שניהם חברו ליש עתיד הוותיקה יחסית של יאיר לפיד וצירפו את רמטכ"ל ג' (גבי אשכנזי). הכל קרה תוך שבועיים, כחודשיים וחצי לפני מועד הבחירות. הרשימה הורכבה בשיטת הריצ'רץ' ומאכלסת פיגורות מכל קצוות המפה הפוליטית, ימין ושמאל, פעילים חברתיים וגנרלים נוספים (שני אלופים במילואים, שני ניצבי משטרה, סגן ראש שב"כ וסגן ראש מוסד לשעבר). יצור הכלאיים המוזר הזה מנוהל ברביעייה (גנץ, לפיד, בוגי ואשכנזי) במה שמכונה "הקוקפיט", במסגרתו גנץ הוא המנהיג אבל לשלושת האחרים יש "יד על ההגה". האם המבנה המוזר הזה יכול להחזיק מעמד בג'ונגל הישראלי ובמדבר הפוליטי? לא בטוח שכן.

בין השנים 2005 ל-2013 הייתה בישראל מפלגה דומה, "קדימה" של אריאל שרון ז"ל, אהוד אולמרט וציפי לבני. נתניהו ניסה לאורך כל הקדנציה לפרק את קדימה ולספח לליכוד נתחים ממנה, אך כשל. למרות זאת, קדימה לא שרדה והתפוגגה. האם יש בכחול לבן דבק פוליטי בכמות שתספיק להישרדות פוליטית וקריאת תיגר אופוזיציונית על ממשלת נתניהו הבאה? "הכל תלוי באינטרסים", אומר אחד הבכירים במפלגה בשיחה עם אל-מוניטור, "הכל תלוי באלטרנטיבות. כרגע, אנחנו מאוחדים במטרה אחת ואין לאף אחד מאיתנו אופציות אחרות. אנחנו כאן כדי להישאר".