האסטרטגיה הקבועה של בנימין נתניהו היא לתייג כ"שמאלני" את כל מי שמעז להתמודד מולו על ראשות הממשלה. הוא עשה זאת בפעם הראשונה ב-1996, כשניצח את שמעון פרס עם הסיסמה הבלתי נשכחת "פרס יחלק את ירושלים". מאז, כל יריביו הם בגדר "שמאלנים". התיוג הזה גורם לבייס שלו בימין להרגיש את אימת הסכנה, ולרוץ להצביע עבורו בקלפי.
לכן, לא משנה מי עומד מולו כרגע. עצם זה שמישהו מתמודד כעת מולו הופך אותו לשמאלן קיצוני, כפי שהיה יצחק הרצוג בבחירות 2015 כשעמד בראש המחנה הציוני, וכפי שמערכת המסרים המשוכללת של נתניהו עושה כעת לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ולשותפו יאיר לפיד העומדים בראש מפלגת "כחול לבן".
הציבור שנצמד אל נתניהו אינו בודק את אמיתות האמירות מבית מדרשו של ראש הממשלה. מדובר במצביעים שמעוניינים לראות את נתניהו ממשיך לכהן כראש הממשלה, חרף כתב האישום בשוחד בכפוף לשימוע שתלוי נגדו. חלק גדול מהם גם משוכנע שהוא נרדף על ידי התקשורת והמערכת המשפטית שפועלים להפלתו.
לכן, מאז סוף השבוע האחרון, אחרי שנתניהו סיים לטפל תקשורתית בפרסום החלטת היועץ המשפטי לממשלה בנאום השתלחות בפרקליטות וטענות לרדיפה [28 בפברואר], הקמפיין של הליכוד עבר לפאזה חדשה. מכאן ואילך יש רק מסר אחד: גנץ הוא שמאל. לשם כך גייס נתניהו את נבחרת הליכוד. בימים האחרונים הוא נפגש עם בכירי הליכוד והנחה אותם להשתמש בסיסמה "זה או ביבי או טיבי". הכוונה שלו היא לצרוב בתודעה הציבורית, בעיקר בימין הרך שאולי שוקל לנטוש אותו בגלל החקירות, שהאופציה היחידה של גנץ להקים ממשלה היא באמצעות גוש חוסם עם המפלגות הערביות. את התוצאה אפשר היה לראות מיד: ביום ראשון בבוקר [3 במארס], לאחר שיצאו מלשכתו, כל השרים הבכירים דקלמו את הסיסמה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
