ביום שני האחרון [11 בפברואר] תקפו טנקים של צה"ל עמדות של צבא סוריה סמוך לגבול עם ישראל, במרחב קוניטרה. מדובר בתקיפה חריגה מסוגה: בדרך כלל מפעילה ישראל את חיל האוויר שלה על מנת לתקוף מטרות איראניות במרחב הסורי. הפעם, לאור הטווחים הקצרים, היו אלה טנקים שירו בכינון ישיר על עמדות סוריות, גרמו נזק לתשתיות וכנראה פגיעות במי שאכלסו את העמדות. באותו היום פורסם בסוריה ששני איראנים נהרגו בתקיפה, אחר כך תוקנו הדיווחים למספר פצועים בלבד. על פי דיווחים אחרים, בתקיפה השתתף גם מטוס ישראלי. צה"ל סירב להתייחס לאירוע הזה וחזר ל"מדיניות העמימות" שאפיינה אותו בהקשר לפעילות בסוריה, בטרם ניגפה בפני מדיניות ההתפארות והתרברבות שהוביל ראש הממשלה נתניהו.

העמימות הזו שרדה פחות מיממה. ביום שלישי בערב [13 בפברואר] המריא ראש הממשלה נתניהו לפולין ובשדה התעופה, מול המצלמות, לקח אחריות על התקיפה: "אנחנו מפעילים הרבה מאוד אמצעים והרבה מאוד גורמים נגד התוקפנות האיראנית...גם את הניסיונות שלהם להתבסס בסוריה אנחנו בולמים פעם אחר פעם, יום אחרי יום...כולל אתמול. אני יכול להגיד לכם חד משמעית שהלחץ הכלכלי על איראן מורגש, אנחנו רואים את השבר הכלכלי משפיע, אנחנו רואים קיצוץ של תקציבים, של כוחות, משיכה של כוחות, בכל הזירות מסביב בלי יוצא מן הכלל, בסוריה, בלבנון, גם בעזה, במערכות של נשק חשובות מאוד שאיראן מתקשה להציב, בין השאר בגלל הבעיות התקציביות ובגלל ההתנגדות האקטיבית הצבאית של ישראל".

לא כולם בצבא אהבו את החשיפה המפורטת הזו של ראש הממשלה, אבל נתניהו הוא גם שר הביטחון ויש באפשרותו להשליט את מרותו על צה"ל. הבחירות יתקיימו בעוד פחות מחודשיים ולנתניהו, שמאותגר כעת על ידי שני רמטכ"לים לשעבר (בני גנץ ובוגי יעלון), יש עניין להמשיך לטפח את תדמיתו כ"מר ביטחון", שסופגת לאחרונה מהלומות בסרטוני קמפיין חדים מטעמו של גנץ, הלוחצים על נתניהו במקומות רגישים: התשלומים החודשיים לחמאס, המבוצעים על ידי קטאר ובתמיכת ישראל; חוסר האונים מול חזית עזה; ואפילו ההתנתקות בשנת 2005, בה תמכו נתניהו ומרבית שריו. בכל אלה משתמש עכשיו גנץ נגד נתניהו, שעונה לו דרך פעילות צה"ל בסוריה. שום דבר טוב לא יכול לצאת מכל זה.

הסיפור האמיתי הוא המשך המאבק הישראלי נגד ההתבססות האיראנית-חיזבאללאית בסוריה. רובו של המאבק הזה ניטש בחזיתות אחרות, באזור דמשק ובמקומות נוספים. אבל הוא ניטש גם בגולן הסורי ולאחרונה ביתר שאת. חלומו של נסראללה, בגיבוי איראני, הוא לפתוח לישראל "חזית שנייה" על הגדר ברמת הגולן.