במאמציו לבצר את קהל מצביעיו לקראת החלטתו הגורלית של היועץ המשפטי לממשלה, הקים לעצמו בנימין נתניהו ערוץ טלוויזיה. זה לא שחסרים לראש הממשלה אמצעי תקשורת הסרים למרותו: יש לו חינמון המופץ במאות אלפי עותקים ביום ("ישראל היום"), יש לו ערוץ טלוויזיה המגויס כל-כולו לתעמולת ימין ותמיכה בנתניהו (ערוץ 20), יש לו השפעה על חלק משמעותי מאמצעי התקשורת וצבא נאמן של "עיתונאים", חלקם נטולי הכשרה מקצועית או ניסיון כלשהו, שמהדהדים את מסריו בכל חלקי המדיה הישראלית.

כל זה, כנראה, לא מספיק. נתניהו, כמו פטרונו דונלד טראמפ, לעולם לא ישבע תקשורת אוהדת ופרגונים. גם לאחר שהעיתונאי הביקורתי האחרון יורחק מהמקצוע, ימשיך ראש הממשלה לחוש נרדף.

בתחילת השבוע שעבר [2 בפברואר] השיק הליכוד אולפן טלוויזיה משלו ב"מצודת זאב" בתל אביב (המטה ההיסטורי של המפלגה). בכל ערב משדר ערוץ ה-ביביטיווי "מהדורת חדשות" בהגשתו של פליט ריאליטי פופולרי שמעולם לא עסק בעיתונות בשם אלירז שדה. לדברי נתניהו, המהדורה הזו אמורה לקעקע את תעשיית ה"פייק ניוז" שמפעילה התקשורת נגדו. המציאות היא הפוכה: מהדורת הביביטיווי היא הפייק בהתגלמותו. המרואיין הקבוע, כמעט מדי ערב, הוא נתניהו עצמו. שאלות קשות, מן הסתם, אין שם. מדובר בסדרה אינסופית של הרמות להנחתה. נתניהו, כידוע, יודע להנחית.