כשהוא ניצב לצדו של נשיא צ'אד אידריס דבי בארמון הנשיאות בנג'מנה [20 בינואר], הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. "צ'אד היא מדינה חשובה מאוד, ומאוד חשובה לישראל", הוא אמר. התקשורת בישראל תיארה את האירוע כהיסטורי, וכתבים שהצטרפו לביקורו של נתניהו בצ'אד שיגרו הביתה דיווחים אודות העיר ותושביה כך שכל ישראלי יוכל ליטול חלק בחגיגה.

אכן, חידוש היחסים, שנותקו בשנות ה-70 תחת לחץ אנטי-ישראלי מצד מדינות ערב, הם סיבה למסיבה עבור הדיפלומטיה הישראלית וסימן מובהק לרוחות של שינוי המנשבות במדינות המוסלמיות באפריקה. אולם הסיקור הנלהב של הביקור והצהרותיו של נתניהו היו מנוגדות בתכלית לסיקור של אירוע בינלאומי אחר שהתרחש שבועיים קודם לכן [31 בדצמבר], קרי פרישתה הרשמית של ישראל מארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, אונסק"ו. למעשה, "אי סיקור" הוא המונח המדויק לתאר את תגובת התקשורת המקומית, שהתעלמה כמעט לחלוטין מאירוע זה.

ישראל קיבלה את ההחלטה לפרוש מאונסק"ו לפני כשנה, לאחר שהנשיא דונלד טראמפ החליט באוקטובר 2017 שארצו תפרוש מהארגון בטענה כי הוא מוטה נגד ישראל. ישראל מיהרה להצטרף למהלך האמריקאי והודיעה כי תלך בעקבותיו. עם זאת, פרשנים רבים לא קיבלו את ההסבר שניפק טראמפ להחלטתו. לדעת רבים, הסיבה המרכזית לפרישה האמריקאית הייתה רצון לחסוך בכספי המימון לארגון. מעבר לכך, פרישה מאונסק"ו ומניעת מימון אמריקאי היוו חלק מהתפיסה הגלובלית של טראמפ, המתנגד לארגונים בינלאומיים.

מאז נכנס לתפקידו בינואר 2017, נתן טראמפ ביטוי נוקב לחוסר האהדה והבוז שהוא רוכש לאו"ם, למשפט הבינלאומי ואף לאיחוד האירופי, שלטענתו אינם יעילים ופועלים נגד ארה"ב. מלבד עזיבת אונסק"ו, ארה"ב גם פרשה ממועצת זכויות האדם של האו"ם ביוני 2018, ושליחים אמריקאים בכירים תקפו בבוטות מוסדות כגון בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג.