ביום שלישי בערב [29 בינואר], בביתן 10 בגני התערוכה בתל אביב, בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה, בני גנץ הכריז על עצמו כמועמד מצביעי המרכז-שמאל לראשות הממשלה. מעבר לכל הצהרותיו והתחייבויות הבוחר שלו באירוע פתיחת הקמפיין של חוסן לישראל, גנץ ביקש להשיג הכרעה מהירה במרכז-שמאל ולקבוע עובדה: הוא המועמד של מפלגות המרכז והשמאל בקרב הגדול על ראשות הממשלה מול בנימין נתניהו.
הרמטכ"ל לשעבר, אשר ניהל בעבר הלא רחוק מגעים עם יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד, שהציע לו את המקום השני ברשימתו, וחוזר גם על ידי יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, סתם בכך את הגולל על האופציות הללו. ברגע אחד הפך גנץ לאיום ממשי על שתי המפלגות. במפלגת העבודה היו מי שהאמינו עד לא מזמן שיצליחו להדיח את גבאי ולשכנע את גנץ לעמוד בראשם. "אם הוא יגיד כן, גבאי לא יוכל להתנגד", אמרו בכירים במפלגה לאל-מוניטור.
אבל ביום שלישי בערב גנץ השאיר את לפיד וגבאי מאחור, העמיד את עצמו בראש המחנה והוכרז גם בתקשורת כיריב העיקרי של בנימין נתניהו. כעת, ככל שיגדיל את הפער מולם בסקרים, הם יהיו הניזוקים העיקריים. לא לחינם לפיד וגבאי נמנעו מלהגיב ושמרו על שתיקה בבוקר שאחרי. הם מחשבים מסלול מחדש.
מרבית האנשים שנפגשו עם גנץ בשבועות האחרונים, לפני נאומו, התרשמו כי יש לו אפס הבנה פוליטית. וכך, היו כאלה שהעריכו שהרמטכ"ל לשעבר ימעד כבר ביריית הפתיחה הראשונה. אבל גנץ הגיע מוכן למבחנו הראשון, גם בנראות – חליפת ראש הממשלה שעטה על עצמו (גנץ כמעט שלא נראה קודם לכן בחליפה ועניבה) והאופן בו עמד על הבמה (הוא עבר אימון בעמידה מול קהל ונעזר במורה לשכלל את יכולת הנאום).
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
