גם השבוע, בימי חג החנוכה, צפוי הפארק העירוני בעפולה להיסגר בפני ערבים. בשבת האחרונה [24 בנובמבר] היה הפארק מחוץ לתחום לתושבי הכפרים הסמוכים, ורק תושבי עפולה (כלומר – יהודים) רשאים היו ליהנות מחוויה משפחתית ברחבי הגן. כעת זה יהיה החג הראשון ליהודים בלבד.

התופעות הגזעניות בעפולה לא החלו עם חקיקת חוק הלאום, אבל טיבם של חוקים כאלה שהם משפיעים במיוחד במקומות הרכים, אלה שכבר נוטים, בין כה וכה, לכיוון מסוים, וזוכים לטפיחת עידוד של הממסד. "בירת העמק" הוקמה ב-1925 כדי להיות מרכז שירותים ליישובים החקלאיים שהוקמו בעמק יזרעאל מאז ראשית המאה ה-20. סביבה כמה יישובים ערבים (כפר נין וכפר סולם, למשל), והיא קרובה לגדה המערבית וליישובים ערבים הנמצאים ממזרח ל"קו הירוק". פיגועים שהתרחשו בה בעשרות השנים האחרונות ואשר הגיעו מעבר לקו, לא הגבירו בקרב תושביה את האהבה לפלסטינים.

בשנים האחרונות, ערבים ישראלים שלא מצאו פתרונות דיור בכפריהם הסמוכים לעפולה וביקשו לגור בה, נתקלו בעוינות ובדחייה. ב-2015 פורסם מכרז לשיווק 45 יחידות דיור בעיר וכל הזוכים בו היו ערבים. התושבים (היהודים) עתרו לבית המשפט המחוזי בנצרת, שביטל את תוצאות המכרז על בסיס קביעה כי הקבוצות שהשתתפו במכרז תיאמו מחירים. שנה אחר כך [אוגוסט 2017] ביטל בית המשפט העליון את פסיקת המחוזי. פרשיה זו של ביטול תוצאות המכרז והחזרתן, גרמה להחרפת המתח בין הערבים המתגוררים בעיר ואלה שרצו להצטרף אליהם, לבין יהודי העיר.

כשהמתיחות הביטחונית רפתה, נרגעה מעט גם המתיחות הבין קהילתית. פרנסי העיר היו נבונים ופרגמטיים ;הם השכילו להלך בין הטיפות, להביע הבנה לחששות בצד היהודי ולא למתוח את החבל יתר על המידה בינם לבין הערבים. זה לא היה קל. קיימתי איתם שיחות לא מעטות בשנים האחרונות, ואני יכול להעיד עד כמה קשה היה מצבם בהקשר הזה. ברור היה כי מי שיגיע אל העיר עם גפרור, יוכל להצית תבערה גדולה.