קשה מאוד לדוג התבטאויות של הצמרת הישראלית בעניין ג'מאל חאשוקג'י, העיתונאי הסעודי שנעלם (וכנראה נרצח) בתוך הקונסוליה הסעודית באיסטנבול בתחילת החודש [אוקטובר 2018]. שרי קבינט, חברי כנסת, פקידים במשרד החוץ – כולם נמלטים מהנושא בבהלה.

ישראל קרועה בין שני קטבים שהתהפכו עליה: מצד אחד, היא בעלת ברית של סעודיה; ומצד שני היא יריבה מרה ומיתולוגית של טורקיה. יורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמן נתפס בישראל כרפורמטור כמעט ליברל המצעיד את סעודיה לעידן החדש, בעוד ארדואן הוא הרודן החשוך, מדכא הדמוקרטיה וכולא העיתונאים. והנה, הכל הפוך. בפרשת חאשוקג'י הסעודים הם הצד הרע, ואילו ארדואן עושה סיבוב של מנהיג נאור ומבוגר אחראי, מגן הדמוקרטיה. בעיניים ישראליות זוהי מציאות הפוכה.

הסעודים בפרשה הזו מתגלים כצמאי דם, שלא מהססים לרצוח עיתונאי בתוך נציגות דיפלומטית, אבל גם חובבנים ורשלנים שמותירים אחריהם אין ספור ראיות מרשיעות. הטורקים כלל לא היו צריכים להתאמץ כדי ללקט את פיסות הפאזל של התסריט המפלצתי. כל מה שנותר לישראל זה לשתוק ולהתנחם בכך שמצבו של הנשיא דונלד טראמפ מביך אף יותר: הוא לא יכול להרשות לעצמו לשתוק.

השבוע [16 באוקטובר] פורסם בישראל (כאן 11) כי הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, נועד לשיחה לא רשמית עם הרמטכ"ל הסעודי הגנרל פיאד אל רוויילי במהלך כנס רמטכ"לים בארה"ב. "הסעודים צריכים להחליט", אמר לאל-מוניטור גורם מדיני בירושלים, "הם לא יכולים להמשיך ליהנות מכל העולמות. הם צריכים לבחור אם הם מתקרבים לישראל, מתחזקים ברית עם ארה"ב ומובילים רפורמות כמו ההיתר לנשים לנהוג, או שהם הולכים בדרך ההפוכה של דיקטטורה ושיטות חיסול שהיו מביכות אפילו את ולדימיר פוטין". כשביקשתי מהגורם לזהות את הציטוט הזה בשמו, הוא נבהל וסירב. הוא מכיר את מהות היחסים הלא רשמיים בין ישראל לסעודיה ואת זהות האינטרסים ביניהן.