גם הפעם (27 בספטמבר), כמו בכל הנאומים שנשא בשנים האחרונות בפני העצרת הכללית של האו"ם, הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו להחביא את הסוגיה הפלסטינית מאחורי הפצצה האיראנית והסכם הגרעין.
בשנים האחרונות עשה נתניהו לעצמו מנהג כפול: בידו האחת להצליף במדינות אירופה, שכרתו לדעתו ברית עם השטן מטהרן, ובידו השנייה לחבק את מדינות ערב, האחיות של ישראל לצרה האיראנית. נתניהו סיפר באו''ם שהסכם הגרעין עם איראן, אשר לטענתו חיזק את טהרן, קירב יותר מאי פעם בין ישראל למדינות ערביות רבות, "קרבה וידידות שלא חזיתי בחיי ושלא ניתן היה לדמיין לפני כמה שנים". הוא גם הביע את תקוותו כי "בקרוב ישראל תוכל לכונן שלום רשמי עם שכנותיה הערביות, בנוסף למצרים ולירדן, ובהן גם הפלסטינים".
האתגר העיקרי אינו מציאת השוקת שתרווה את האינטרסים של שני הצדדים, אלא הבאתם אליה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אימץ בשבוע שעבר את פתרון שתי המדינות [26 בספטמבר], אך העברת השגרירות לירושלים, הקיצוץ בסיוע לרשות וסגירת נציגות אש"ף בוושינגטון שברו את אמונם של הפלסטינים בתיווך האמריקאי. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) חזר בנאומו באו"ם על מחויבותו לעקרון של שתי מדינות לשני עמים, על בסיס גבולות 67', אולם היבול המדיני הדל שהביא הסכם אוסלו שחק עד דק גם את אמון הציבור שלו בהנהגה, שהבטיחה לפני 25 שנה [1993] שההסכם יביא לסיום הכיבוש.
נתניהו דיבר על מדינה בלי צבא, ואפילו הכריז כי הוא "מצפה לעבוד עם הנשיא טראמפ וצוותו בנושא השלום". עם זאת, כרטיס העבודה של נתניהו בפרויקט השלום, מאז כניסתו לחיים הפוליטיים, לא מזכה אותו בפרס העובד המצטיין.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
