המכון למחקרי ביטחון לאומי נחשב כיום לחשוב במכוני המחקר מסוגו בישראל. בראשו עומד אלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר, ובין חוקריו נמצאים אנשי צבא בכירים לשעבר, דיפלומטים לשעבר ואנשי אקדמיה. הוא נתפש כנוטה למרכז-שמאל בשל אופי העומדים בראשו (ידלין היה מועמד "המחנה הציוני" לתפקיד שר הביטחון בבחירות 2015) ותוצריהם. עם זאת, גם אנשים בימין הקיצוני מגיעים אל הכנסים שעורך המכון, לנוכח חשיבותם ונוכחותם הבולטת בתקשורת.
תוכנית בשם "מתווה אסטרטגי לזירה הישראלית-פלסטינית" שפרסם המכון לאחרונה [2 באוקטובר], בעריכתם של ידלין, אודי דקל וקים לביא, היא הצעה למהלכים מדיניים באין שלום. המכון השקיע מאמצים רבים בפרסום המתווה ברבים. על רקע העבודה הגדולה שהושקעה במסמך בשנתיים האחרונות, המכון רואה בו, כך נראה, את "מסמך הדגל" שלו.
קראתי את התוכנית בסקרנות רבה וציפיתי לראות בה רעיונות חדשים. לא מצאתי רעיונות כאלה, אבל נזכרתי בסיפור שנהגו לספר בשנות ה-60 על התרחקותו של מנהיג יוגוסלביה, יוסיפ ברוז טיטו, מן הקומוניזם: שלוש מכוניות נוסעות בשיירה ומגיעות לצומת T. בראשונה נוהג ניקיטה חרושצ'וב, מנהיג ברית המועצות. הוא מאותת שמאלה ופונה שמאלה. בשנייה נוהג נשיא ארה"ב ג'ון קנדי, והוא מאותת ימינה ונוסע ימינה. בשלישית נוהג טיטו, והוא מאותת שמאלה ונוסע ימינה...
נדמה לי שכותבי התוכנית מאותתים שמאלה ופונים ימינה. הם מדברים ברוח הפרמטרים של קלינטון משנת 2000 ויוזמת ז'נבה הבלתי פורמלית מ-2003, מגיעים למסקנה שאי אפשר כנראה להגיע בימינו לפתרון קבע ומציעים תוכנית המעצימה את הסטטוס-קוו המסוכן כל כך, לדעתם.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
