כאלף איש, נכון יותר רק כאלף איש, בהם אנשי תיאטרון וקולנוע מובילים, באו להפגנה נגד הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2) התשע"ט-2018, שהתקיימה בשבת האחרונה בתל אביב [27 באוקטובר].

מסתבר שההצעה לתיקון החוק שאושרה בשבוע שעבר בוועדת השרים לחקיקה [21 באוקטובר] ומבקשת לשלול תמיכה תקציבית מגופי תרבות מסויימים בשל "פעילות נגד עקרונות המדינה", לא הוציאה לרחובות את כוכבי הזמר והבידור. ייתכן שאינם מוצאים דופי בסנקציות הכלכליות שהחוק מבקש להטיל על תיאטרון המעלה מחזה שמטיל ספק בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; ייתכן שהם תמימי דעים עם יוזמת התיקון לחוק, שרת התרבות מירי רגב, שטוענת כי משלם המסים אינו צריך לממן הצגה שמבצבצת ממנה הסתה לגזענות, תמיכה במאבק מזוין או בטרור; גם הקהל בוודאי לא אוהב טקסטים שפוגעים בסמלי המדינה וביום העצמאות. האם בשביל זה כדאי להם לריב עם ועדת התמיכות הממשלתית? 

אם חוק הלאום פוגע בנשמתה של הדמוקרטיה הישראלית, חוק הנאמנות בתרבות יורה היישר בלבה. שום תיאטרון רפרטוארי בישראל לא יכול להתקיים ללא סבסוד ציבורי. החוק החדש מעניק את השליטה על צינור החמצן הזה לפוליטיקאית, אשר מתפארת בכך שלא קראה שום יצירה של צ'כוב.

מירי רגב היא זו שתוכל להחליט, למשל, שהעיבוד של המחזאי והמתרגם פרופ' אברהם עוז ל"סוחר מוונציה" של שייקספיר, מסית לאנטישמיות. בשבוע שעבר [25 באוקטובר] השרה רגב נזפה מעל דוכן המליאה בח"כ יואל חסון (המחנה הציוני) "הלוואי שהיית עושה לא רבע, שליש ממה שאני עשיתי". בשבוע הבא, אם הכנסת תאשר את התיקון לחוק, תהיה בידה הסמכות לקצץ רבע, שליש ומחצית מתקציבו של כל תיאטרון בישראל.