אף ראש ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל לא עשה שימוש מסיבי, פומבי ובוטה בהישגי המודיעין של המוסד ואגף המודיעין של צה"ל, כפי שעושה בנימין נתניהו. אחרי "מופע הקלסרים" הוויראלי שלו בסוף חודש אפריל, כשהמוסד הצליח להגניב את ארכיון הגרעין האיראני מטהרן לתל אביב, הגיעה ביום חמישי השבוע [27 בספטמבר] הופעתו בפני עצרת האו"ם שהפכה, כמעט כרגיל, להמשך כתב האישום החריף והמתמשך של נתניהו נגד איראן.

נתניהו הוכיח, שוב, שהוא פצצת הסברה ורב-מג אורקולי כשחשף בפני באי העצרת באמצעות תמונות ומפות בסיס איראני סודי גרעיני נוסף בטהרן ועוד שלושה בסיסי טילים ארוכי טווח שמחזיקה איראן, באמצעות חיזבאללה, סמוך לשדה התעופה הבינלאומי של ביירות.

העובדה שלמחרת הגיע דווקא גורם אמריקאי מודיעיני ואמר לרויטרס, "דברי נתניהו מטעים מעט, אנחנו מכירים את המחסן הזה ויש בו ארונות וניירות, לא צינורות אלומיניום לצנטריפוגות", לא שינתה הרבה מבחינת נתניהו. הוא גם לא התרגש מכך שנאומו נדחק מסדר היום התקשורתי באמריקה לטובת השימוע הדרמטי של השופט קאבאנו. נתניהו נאם בניו יורק, אבל קהל היעד שלו צפה בנאום בישראל. מהבחינה הזו, אחרי שאנשיו הצליחו לדחוף את הופעתו במעלה הלו"ז אל השעה האידיאלית (מעט אחרי שמונה בערב, בלב הפריים-טיים הישראלי), נתניהו השיג את האפקט המבוקש: עיגון נוסף למעמדו כמלך ישראל והידוק נוסף של עניבת החנק שהוא מלפף סביב צווארו של המשטר האיראני, ברוח גבית נלהבת מהבית הלבן.

בתוכנית המקורית, זה אמור היה להיות גימיק הבחירות הסודי של נתניהו, מכת החסד האחרונה שהוא מנחית על אויביו. ביוני האחרון, כשהסתער להקדים את הבחירות, תכנן ראש הממשלה שייערכו מתישהו בתחילת אוקטובר, שבוע או שבועיים אחרי הופעתו בעצרת האו"ם. אם התוכנית הזו הייתה מתגשמת, אמור היה הנאום הזה להיכנס לנעליו של הנאום ההוא בפני שני בתי הקונגרס, שבועיים לפני בחירות 2015. זה לא קרה. כרגע, שוקל נתניהו להקדים את הבחירות לחודש פברואר-מרץ בשנה הבאה [2019]. עד אז, האפקט יישכח. הוא יהיה זקוק לנאום חדש.