"אני מאוד מקווה שאין פה כלום. אני לא יודע מה היה שם, אבל אני יודע דבר אחד – אנחנו חייבים לבדוק את זה". ח"כ יואב קיש (הליכוד) אמר את הדברים האלה בעת שוועדת הפנים של הכנסת בראשותו הצביעה בעד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת תא"ל גל הירש [6 בספטמבר].

המדובר בביטול מינויו של הירש למפכ"ל המשטרה בעקבות חקירה פלילית נגדו; למעשה, 24 שעות בלבד אחרי הודעת השר לביטחון פנים גלעד ארדן על מינוי הירש למפכ"ל [25 באוגוסט 2015], נפתחה בדיקה משטרתית בעניינו. הירש נחשד בין היתר כי הוא והחברה שבבעלותו העבירו כספי שוחד לשר בגיאורגיה בתמורה לקידום עסקאות נשק. שלוש שנים לאחר הכותרות הגדולות, החקירה נגדו עדיין פתוחה, אם כי לאחרונה דווח שזו עתידה להיסגר.

בחודש שעבר [5 באוגוסט] קיבלה הפרשה תפנית בעקבות פרסום הקלטות המוכיחות לכאורה כיצד תת ניצב מני יצחקי, ראש אגף החקירות במשטרה, פועל להתנעת חקירה נגד הירש לאחר מינויו. וכך השאלה שהטרידה כבר לפני שלוש שנים – מדוע פתחה המשטרה בחקירה נגד הירש רק לאחר שמונה למפכ"ל, אף שחומר מודיעיני בעניינו כבר היה קיים במערכת – הפכה לתמרור אזהרה של ממש. האם יש אמת בטענות נגד המשטרה על סיכול מינויים ושימוש לרעה במידע מודיעיני? ומדוע טענות אלה לא נבדקו עד היום לעומק?

ח"כ קיש נקט במהלך ראוי כשהוביל את הוועדה שלו לתמוך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, שהקמתה טעונה אישור של מליאת הכנסת. זהו מהלך אמיץ, מכיוון שכמו כל פוליטיקאי מכהן גם עליו מרחף, כך נדמה, איום סמוי של חקירת משטרה שיכולה להיפתח בכל רגע. זאת לפחות המסקנה מ"מסמך יצחקי" – מסמך שגובש בשנת 2014 בהנחיית אותו מני יצחקי, שאסף מידע על רבים מחברי הכנסת שכיהנו באותה תקופה. המסמך נחשף ב-2016 על ידי ערוץ 10, ואז התברר שיש בו מידע מפליל לכאורה על כ-40 חברי כנסת כולל השר ארדן.