יתרונותיה הצבאיים-אסטרטגיים של ישראל על יריבותיה רבים ומשמעותיים, אבל לאף אחד אין ספק שחיל האוויר הישראלי הוא הגיים צ'יינג'ר האמיתי, והוא מוגדר כבר עשרות שנים בפיהם של מקבלי ההחלטות וקברניטי הצבא כ"פוליסת הביטוח של מדינת ישראל והעם היהודי". צה"ל משקיע בחיל האוויר את מיטב כספו, מרצו וכוח האדם האיכותי שלו, והיה לצבא הזר הראשון שבו נבחן מפציץ האף-35 ("חמקן") בתנאי קרב אמיתיים. חיל האוויר הישראלי מסוגל היום לבצע ביממה כמעט את כל המשימות והגיחות שביצע בשבועיים של לחימה במלחמת לבנון השנייה [2006], והוא נתפס כזרוע האסטרטגית האימתנית של ישראל וכמרכיב ההרתעה החשוב ביותר שלה.

שר הביטחון אביגדור ליברמן פועל עכשיו לשנות את הפרדיגמה הזו ולהוסיף לה ממד חדש. אין בשלב הזה בישראל כוונה לפגוע באיכות ובדומיננטיות של חיל האוויר, אבל ליברמן כבר סימן מטרה אסטרטגית שברצונו להשיג בקדנציה שלו בקריה בתל אביב: הקמת "חיל טילים" בצה"ל, בניית זרוע טילית-רקטית ישראלית חכמה, מדויקת וקטלנית לטווחים שונים, מדרום לבנון ועד עומק סוריה, כמשקל נגד לארסנל הרקטות האינסופי של חיזבאללה ויכולתו הטילית המתחדשת של בשאר אל-אסד.

קבלת הפנים בצה"ל ליוזמתו של שר הביטחון הייתה צוננת. בצבא יש כבר היום רקטות מדויקות לטווח של 300 ק"מ, והרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט לא אהב את המהפכה הזו שהתבשלה בחצרו האחורית וסיכנה את מתווה התוכנית הרב-שנתית "גדעון", שעל פיה מתוכנן מערך ההתעצמות, האספקה ופעילות הצבא לשנים הקרובות. בינתיים החליטו ליברמן והרמטכ"ל [27 באוגוסט] על עסקת רכש ענקית שבמסגרתה ירכוש צה"ל מהתעשייה הצבאית הישראלית צי חדש של רקטות וטילים שיעבה מאוד את המערך הישראלי. בהמשך, כך מתוכנן, תוקם זרוע הטילים והיא תהיה מגוונת, מתוחכמת, מדויקת וקטלנית יותר מהזרועות המקבילות ממול, בלבנון ובסוריה.

מאחורי הקלעים של המהפכה-זוטא הזו בתפיסת האש של צה"ל, עומד ניסיון להתאים את הצבא לעידן המודרני: העליונות האווירית המוחלטת של חיל האוויר אינה מובנת מאליה, סוללות הנ"מ הולכות ומשתכללות, ובשנים הקרובות יהיו בידי החיזבאללה מאות רבות, אם לא למעלה מזה, של טילים מדויקים עד כדי סטייה של כמה מטרים בלבד מהמטרה.