שנת 1982, הרב ניסים זאב מירושלים, ביקש לרשום את בתו בת ה-12 לסמינר אשכנזי, חטיבת ביניים יוקרתית לבנות חרדיות, אבל סורב למרות היותו רב בעל מעמד בכיר. כשהבין שהבעיה היא במוצאו המזרחי, קרי, בן להורים שעלו לישראל ממדינות ערב, הוא החליט להקים בית ספר שבו תוכלנה להתקבל בנות ממוצא מזרחי. אך כשניסה לגייס מימון מעיריית ירושלים אמר לו פקיד בעירייה, כי ללא כוח פוליטי הוא לא יצליח. אם כך, אקים כוח פוליטי, החליט. וכך לפני 36 שנים [1982] הוקמה ש"ס כמפלגה חרדית מזרחית בשל סיבה אחת עיקרית: מלחמה באפליה חרדית-אשכנזית כלפי הקהל שהיא אמורה לייצג. ש''ס התמודדה ראשית במישור המוניציפלי וזכתה בארבעה מושבים במועצת העיר ירושלים. בהמשך התמודדה המפלגה בבחירות לכנסת ה-11 [1984], ומאז בכל מערכות הבחירות. בשיא כוחה הגיעה ש''ס ל-17 מנדטים והיוותה גורם משפיע בכמעט כל ממשלה עד היום.

האם הצליחה ש''ס במשימתה העיקרית? חבר הכנסת יעקב מרגי מש''ס מודה בכישלון. "לא התקדמנו בנושא הזה ולו מטר אחד מאז הוקמה התנועה", פוסק מרגי, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, בשיחה עם אל-מוניטור על רקע תחקיר טלוויזיוני המגלה כי אפליה בקבלה לישיבות חרדיות על רקע עדתי עדיין קיימת.

כאמור, לפני מספר ימים [8 ביולי], שודר תחקיר של תאגיד השידור הציבורי לפיו ישיבות חרדיות יוקרתיות ביצעו מעקבים אחר נערים המועמדים להתקבל אליהן, ערכו לגביהם רשימות שונות והצמידו לשמם כינויים כגון "פרענק" – כינוי גנאי בחברה החרדית ליוצאי מדינות ערב. במקצת מהמקרים קיבלו הורי תלמידים אלה הודעה כי יוכלו בכל זאת ללמוד בישיבה אשכנזית אם ישלמו דמי כניסה של עשרות אלפי שקלים.

מערכת החינוך החרדית בישראל היא ברובה עצמאית, כלומר מנוהלת על ידי ראשי ישיבות כמעט ללא פיקוח ממשלתי אף שהן זוכות למימון חלקי של המדינה. הצעירים החרדים ממוצא מזרחי, לומדים בישיבות הנשלטות על ידי הזרם הליטאי האשכנזי של המגזר החרדי – זה שמוצאו באירופה. בהיעדר מסגרות חרדיות אחרות ליהדות המזרחית השמרנית, קיבלו אותם ישיבות, אלה אך תהליך הקבלה לא היה שלם. מחקר של מכון ירושלים לחקר מדיניות תיאר את המצב הזה כך: "דפוסים של התנהלות סטריאוטיפית מלוּוה בדעות קדומות, שהביאו להפרדה אתנית בין 'מזרחים' ל'אשכנזים'. המגזר המזרחי של בני התורה נדחק אל שולי חברת הלומדים החרדית."