בשלב מסוים בתהליך אוסלו, ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס הרגישו שחייבים לייצר פריצת דרך עם הפלסטינים כדי להתקדם. רבין ופרס החליטו אז להציע לאש"ף בתור צעד ראשון שליטה אוטונומית בעזה וביריחו. לאחר קבלתה, יוכלו להמשיך למשא ומתן על שאר חלקי הגדה המערבית. מנהיג אש"ף יאסר ערפאת הסכים. מסמך העקרונות של הסכם אוסלו נחתם בוושינגטון ב-13 בספטמבר 1993, והחל מיולי 1994 שלט ערפאת הלכה למעשה בעזה וביריחו. המטרה של ישראל הייתה ליזום תהליך שלום שיעצור את האינתיפאדה הראשונה.

רעיון דומה ניתן ליישם גם היום, מתוך כוונה להשיק מחדש את תהליך השלום, וכדי למנוע אינתיפאדה נוספת או מלחמה ברצועת עזה.

גורם בכיר באש"ף המקורב לאבו מאזן סיפר לאל-מוניטור כי הנשיא הפלסטיני מעדיף שהרשות הפלסטינית תחזיר לעצמה את השליטה האזרחית ברצועת עזה, ותיקח אחריות גם על תחומי ביטחון אחרים - במיוחד את השליטה על מעברי הגבול. לדברי הבכיר, בהתחשב במשבר העמוק ובאסון ההומניטרי ברצועת עזה, חובה לנקוט צעדים כדי לייצב את המצב ברצועה. הוא הציע תהליך פוליטי דומה לתהליך אוסלו, כלומר "עזה תחילה" - רצועת עזה כצעד ראשון, אך בהחלט לא אחרון. לשם כך, חובה לראות ברצועת עזה קודם כל צעד ראשון לקראת פתרון של שתי מדינות לשני עמים, על בסיס 67' ועם מזרח ירושלים כבירה.

לנוכח המשבר ברצועת עזה, התקיימו באש"ף דיונים מתמשכים, ונשקלו כמה צעדים.