למרות שהיא מדינה עתירת מיעוטים, קולטת עלייה ומגוונת מאוד מבחינה אתנית, נחשבת ישראל ליעד מודיעיני קשה ביותר לחדירה. עד כה, מעולם לא הצליח שירות ביון זר לגייס ישראלי בכיר המשתייך לצמרת השלטונית הקרובה לשירותו. הלכידות הפנימית בישראל גבוהה מאוד והעובדה שהמדינה נמצאת עדיין תחת איום קיומי מתמשך ומוקפת מדינות עוינות, הופכת את פוטנציאל הבגידה בה לקטלני במיוחד.

שירותי הביון עמם מתמודדת ישראל מנסים מדי פעם לגייס סוכן איכותי מקרב המיעוטים, או באמצעות כנסים אקדמיים, אך ההישגים דלים. מהבחינה הזו, העובדה שד"ר גונן שגב (62), לשעבר שר האנרגיה והתשתיות וחבר בקבינט המדיני-ביטחוני בישראל [1996-1995], שימש כסוכן איראני לכאורה בשש השנים האחרונות [מאז 2012], מהווה סטירת לחי מצלצלת בפרצופה של ישראל. מנגד, הנזק שנגרם מהגיוס היוקרתי הזה אינו משמעותי לאור העובדה ששגב מרוחק ממוקדי המידע וההחלטות מעל שני עשורים. "זו עדיין סטירה", אמר לאל-מוניטור גורם מודיעיני ישראלי בכיר, "אבל חוץ מקצת כאבים בפרצוף, אין נזק. לא נשברו שיניים, אין שטפי דם, בעוד כמה דקות זה גם לא יכאב יותר".

הרוחות בישראל סוערות מאז פורסם דבר מעצרו של שגב, ביום שני השבוע [18 ביוני]. העובדה שבשנות ה-90' הוא פרש ממפלגת הימין שהכניסה אותו לכנסת יחד עם עוד שני ח"כים כדי לאפשר ליצחק רבין להעביר את הסכם אוסלו ב' ברוב קולות בכנסת, הופכת אותו עכשיו לקרדום יעיל של הימין כדי לפרק עוד יותר את הלגיטימציה המתפרקת של השמאל בישראל. הנה, הבוגד שנבחר בקולות ימין וערק שמאלה, בוגד עכשיו במדינתו. העובדה ששגב הצביע נגד הסכמי אוסלו הראשוניים (אוסלו א') עוד בטרם עריקתו, מושתקת. הוא הופך כעת, שלא בטובתו, לתחמושת קטלנית נוספת בידי הימין המתעצם בישראל כדי להמשיך ולערער את מעמדו של השמאל.