הסכנה הגרעינית בקיפאון המדיני
כך החיבוק בין ישראל לטראמפ יכול להפוך לסוף עידן העמימות הגרעינית וליריית הפתיחה של מירוץ גרעיני פרוע במזרח התיכון.
בראשית מאי, כשהעולם עצר את נשימתו בציפייה לפסגת טראמפ-קים בסוגיית הגרעין, וניסה לעכל את החלטתו של נשיא ארה״ב לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, ננעל בז'נבה מפגש בינלאומי שעסק באותו נושא. נציגים מעשרות מדינות בחנו במשך כמה ימים את ההכנות לכנס החמש-שנתי של האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (NPT), שייערך בשנת 2020. כמו תמיד, נציג מצרים תקף את ישראל על סירובה לחתום על האמנה. שגריר איראן לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א), רזא נג'אפי, ניצל את ההזדמנות לנגח את ארצות הברית על שיתוף הפעולה הגרעיני עם "המשטר הישראלי". סוכנות הידיעות האיראנית דיווחה שנג'אפי הדגיש את דבקותה המלאה של ארצו בהתחייבויותיה לאמנה.
כמו תמיד, ישראל השקיפה על המחזה ממרומי היציע. כך היה גם ביולי שעבר, כש-122 מדינות חתמו על אמנה האוסרת על שורת פעילויות הקשורות לנשק גרעיני, כמו ניסיונות לפתח, לבצע ניסויים, להפיק, להפיץ ולאגור כלי נשק אלו. כמובן שתשע המדינות בעלות הנשק הגרעיני בעולם לא חתמו על האמנה. גם שמה של ישראל, שאינה חברה במועדון הזה, נעדר מרשימת המדינות החתומות על האמנה. איראן חתמה.
במשך יותר מחמישה עשורים מפריכה ישראל את האמרה שאי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו. על אף אין ספור עדויות אשר מלמדות שלא כל הכורים הגרעיניים שלה משמשים לצרכי שלום, ישראל אינה מודה שהיא מחזיקה בפצצה. בשבוע שעבר דיווח הניו יורקר כי ימים אחדים אחרי שנכנס לבית הלבן, נענה טראמפ לדרישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחתום על מכתב התחייבות, על פיו ארה"ב לא תדרוש מישראל להתפרק מנשקה הגרעיני. על פי הפרסום, שלושה דיירים קודמים בבית הלבן חתמו על מכתב דומה.
להתחייבות הנשיאותית יש כוכבית. היא מותנית בכך שישראל תשמור על עמימות גרעינית. כלומר, לישראל אסור להודות שיש ברשותה נשק גרעיני. מדיניות העמימות מאפשרת לארה"ב להעניק לישראל מטריה דיפלומטית, ולהדוף לחצים לחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני. העמימות מחייבת את ישראל לנעול את שערי הכורים הגרעיניים שלה בפני פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אזרחי ישראל אינם יודעים דבר על מצבו של הכור הישן בדימונה ועל מידת עמידתו בתקני הבטיחות הבינלאומיים.
