אלמנתו של אל-קיעאן מחכה להתנצלות
עד עתה איש לא פנה לאלמנתו של יעקוב אבו אל-קיעאן והתנצל בפניה – לא על הפיכתו בעיני הציבור בישראל ל"מחבל בן עוולה", כפי שכינה אותו המפכ"ל, ולא על כך שרופאה נתנה לו לגסוס למוות אף שניתן היה להצילו.
במדינה מתוקנת האחראים למחדל בגינו נורה למוות על ידי המשטרה המורה והמחנך הבדואי יעקוב אבו אל-קיעאן [ינואר 2017], תושב אום אל-חיראן, אשר הוצג לאחר מכן כטרוריסט, היו עומדים לדין משמעתי אם לא פלילי. בהמשך לכך, השר לביטחון פנים והמפכ"ל היו ודאי מתפטרים מיד מתפקידם.
מהנתיחה הפתולוגית של אל-קיעאן עלה כי הוא נורה בברך ימין ומת מפצעיו לאחר כחצי שעה, מבלי שקיבל טיפול רפואי. השבוע נחשף בעיתון הארץ [11 ביוני] כי רופאה משטרתית שנכחה בזירת האירוע לא הגישה לו טיפול מציל חיים, אף שידעה כי אבו אל-קיעאן גוסס. במדינה מתוקנת רישיונה היה נשלל ממנה והיא הייתה מוקעת על הפרה בוטה של שבועת הרופאים.
השבועה העברית, אותה ניסח פרופ' ליפמן היילפרין בשנת 1952 (בהתבסס על שבועת היפוקרטס) ואומצה על ידי הסתדרות הרופאים בישראל, קובעת חד משמעית: "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח אם נקלה ואם נכבד". אבו אל-קיעאן היה אזרח ישראלי וגם נכבד, מורה נערץ על תלמידיו. אבל כשמדובר באזרח ישראלי שאינו יהודי, כך מסתבר, כללי ההתנהגות, המוסר והאתיקה הרפואית הם אחרים. אין דין אחד לכולם.
