ביטול הגעתה של נבחרת ארגנטינה לישראל למשחק ידידות, שאמור היה להיערך במוצאי שבת [9 ביוני], עורר סערה ציבורית ותקשורתית עצומה. הציבור הישראלי מצא את עצמו, כרגיל, בשני קטבים. מצד אחד אלה שהאשימו את הפלסטינים, את ה-BDS, את הארגנטינאים ה"פחדנים" ואת מי לא; מצד שני אלה שתקפו את החלטתה ה"פוליטית" של שרת התרבות והספורט מירי רגב להעביר את המשחק מחיפה לירושלים בטענה שזה גרם לביטול המשחק. 

בסופו של יום, כל אוהדי הכדורגל הישראלים, ימנים ושמאלנים כאחד, מאוכזבים מאוד מכך שלא יראו מקרוב את אחת הנבחרות הטובות בעולם ואת כוכבה הגדול ליונל מסי, הנחשב בעיני רבים כשחקן הטוב בעולם כיום.

את גודל האכזבה הזו ביטא אורי כהן, ילד בן 12 מרמת גן, שבכה בכי תמרורים כששמע שמסי, האליל שלו, לא יגיע לארץ, ואמר כי חלומו לא יתגשם "בגלל אנשים רעים". אביו אבירם סיפר לאל-מוניטור כי הצליח בקושי רב לרכוש כרטיסים למשחק, כמתנת יום הולדת לבנו. גם מכירת הכרטיסים לוותה בשערורייה, כשהתברר שרק מעט מהם הגיעו לציבור הרחב ושגורמים פוליטיים ומסחריים זכו איכשהו ברובם. מבקר המדינה אף הודיע כי יבדוק את הסוגיה בשל התלונות הרבות [31 במאי].

אבירם זועם על הפלסטינים ותומכיהם, אשר מחאתם הביאה לדבריו לביטול המשחק.  "בנבחרת ישראל יש חמישה שחקנים ערבים", הוא אומר, "ומנגד חברי הכנסת הערבים יצאו נגד הכוונה לקיים את המשחק בירושלים ותמכו בדרישה הפלסטינית וב-BDS נגד הגעת נבחרת ארגנטינה לכאן".