החלטתה של המועצה לזכויות האדם של האו"ם בז'נבה להקים ועדת חקירה בנושא הריגתם של מפגינים פלסטינים בעימותים האחרונים על גבול הרצועה, ובעיקר ב-14 במאי, נתקלת בתגובה פבלובית בירושלים: ישראל תחרים את הוועדה, לא תאפשר לחבריה לבקר בישראל, ותימנע מלהעיד בפניה. כמו בעבר, ייתכן שהיא תסתפק בהעברת נייר רשמי המסביר את הצורך בשמירת גבולותיה, ובהגנה על אזרחיה.
המועצה לזכויות האדם היא גוף בעייתי מאד מבחינת ישראל. ביקורתה לאורך השנים רחוקה מאובייקטיביות מקצועית, וקרובה הרבה יותר לעוינות. רוב דיוניה והחלטותיה נוגעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ההטייה נגד ישראל בולטת בהם, וכך גם ההתעלמות ממקרים אחרים ברחבי כדור הארץ, הכרוכים במספרים גדולים הרבה יותר של נפגעים, ובאכזריות שאי אפשר להכחיש אותה ואי אפשר להתעלם ממנה.
אך השימוש הישראלי רב השנים בזכות השתיקה אינו מוסיף לנו דבר, אינו מחזק את הקייס שלנו, ואינו מעלה מחשבות שניות בקרב מבקריה של מדינת היהודים. כאשר השופט הדרום אפריקאי היהודי והציוני, ריצ'רד גולדסטון, עמד, ב-2009 בראש ועדה מטעם המועצה לזכויות האדם, לחקר אירועי מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, החרימה ישראל אותו ואת הוועדה. הדו"ח, אכן היה ביקורתי מאוד, אבל שנתיים אחר כך פרסם גולדסטון מאמר מפתיע ב"וושינגטון פוסט", שבו כתב כי אילו שיתפה ישראל פעולה איתו, ואילו חשפה בפניו את החומר הרלבנטי, שהגיע אליו בינתיים, לא היה מאשים אותה בפשעים שבהם הואשמה.
ולמרות הכל, ישראל בשלה. ב-2012 היא החליטה לנתק כל קשר עם הוועדה. לאחר זמן לא רב בירושלים שינו מדיניות ועשו הכל כדי לשוב ולהדק את הקשרים הללו, משום שמישהו הבין שם שכעס אינו יכול לנווט את מדיניות החוץ הישראלית, וכי בידוד עצמי אינו מעניש את יריבי המדינה או את אויביה - אלא את ישראל עצמה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
