איראן במצור
משבר הסכם הגרעין הוא משחק פוקר בין שני קטבים עם ארבעה שחקנים. מצד אחד טראמפ ומאחוריו שחקן המשנה ישראל. מהעבר השני איראן ולידה שחקן המשנה האירופי. כולם מאיימים על כולם, אבל לא נתניהו ולא טראמפ נראים כמי שמתכוונים למצמץ.
בדברים שאמר בשובו מפגישתו האחרונה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ [מארס 2018], הצניע ראש הממשלה בנימין נתניהו אמירת אגב שולית לכאורה, שהולכת ומתבררת כדרמטית למדי לנגד עינינו. נתניהו אמר שהשיג במהלך השיחות עם טראמפ הישגים חשובים ביותר לביטחון הלאומי הישראלי.
רינונים רבים רוננו מאז סביב מהותו של ההישג הזה. היום כבר אפשר להעריך בביטחון שבאותן שיחות קיבל נתניהו מהנשיא הבטחה מפורשת לפיה הוא "הולך עד הסוף" בעניין הסכם הגרעין בין איראן למעצמות. "טראמפ", אומר גורם מדיני ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "נשמע נחוש יותר מאי פעם, משוכנע אפילו יותר מנתניהו בצורך החיוני והדחוף לתקן מיד את ההסכם או פשוט לפרוש ממנו וללכת למשטר האייתוללות 'על הראש'".
על פי גורמים שנחשפו למגעים בין השניים, נתניהו ניצל את העובדה שטראמפ הוא איש עסקים שכל פעולותיו נעשות לשם הפקת רווח, כדי להוכיח לו עד כמה הסכם הגרעין עם איראן אינו מכיל רווחים כלשהם לטובת המערב או העולם החופשי. טראמפ משתמש מאז באותה רטוריקה: יתרונותיו של ההסכם, אמר הנשיא יותר מפעם אחת בחודשים האחרונים, קטנים בהרבה מכפי שהיה מצדיק את הסרת הסנקציות של ארה"ב מעל איראן.
לאחר המפגש עם הנשיא פיזרו מקורבי נתניהו רמזים נוספים: "בקרוב יהיו חילופי גברי בממשל", לחשו בשיחה עם אל-מוניטור, "טראמפ הולך על איראן בכל הכוח, הוא לא מתכוון למצמץ או להסס או לקחת שבויים, הוא הבין את גודל הסכנה". בעיניים ישראליות, מדובר ממש בחזון אחרית הימים. התגשמותם המפתיעה, המיידית והמוחלטת של כל חלומות נתניהו. סוף סוף הוא מקבל נשיא אמריקאי שרואה את הסכנה האיראנית יחד איתו, עין בעין. לפעמים אפילו קצת מקדים אותו. צירופם של ג'ון בולטון ומייק פומפאו לממשל כיועץ לביטחון לאומי ושר חוץ בהתאמה, מקדם מאוד את חלומותיו של נתניהו לעבר המציאות.
