המתקפה הכימית בסוריה: האם חובתה של ישראל לפעול?
זוועות דומא התערבבו השבוע עם זיכרון השואה, אבל מלבד גינוי חריף ישראל הרשמית לא התחייבה או איימה להגיב על השימוש שעשה אסד בנשק כימי, כמו במקרים אחרים של רצח עם, למרות מחויבותה ההיסטורית-מוסרית.
הסמיכות בין המתקפה הכימית האכזרית האחרונה בסוריה המיוחסת לנשיא אסד [8 באפריל] לבין אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום השואה שנפתחו ביום רביעי בערב [11 אפריל], עוררו קריאות רבות בישראל לפעול בשם המוסר והמחויבות היהודית לא לעמוד מנגד לזוועות מעין אלו. קשה היה להישאר אדיש למראה התמונות הנוראיות של תינוקות מתים בעיר הסורית דומא, אשר מילאו את הרשתות החברתיות וגם פורסמו בכלי תקשורת ישראלים.
"לנוכח מראות הזוועה...נראה כי המנגנונים והגופים שהקהילה הבינלאומית יזמה הקמתם לאחר השואה במטרה למנוע הישנות של פשעים כנגד האנושות, נכשלים בתפקידם", אמר ביום שלישי [10 באפריל] אבנר שלו, יו"ר ארגון "יד ושם". שלו קרא לעולם לספק סיוע הומניטרי לקורבנות, וטען כי "המראות המזעזעים שאנו עדים להם, כאן מעבר לגבול, מתאפשרים ומתמשכים כתוצאה מאדישות העולם".
לעומתו, הרב הראשי הספרדי לישראל הרב יצחק יוסף קרא לאקטיביות של ממש מצד המדינה היהודית, שכן לדבריו היא נושאת בחובה מוסרית שלא לשתוק: "כיהודים שעברו השמדת עם, כיהודים שתורתם היא אור לעמים, החובה המוסרית שלנו היא לנסות למנוע את הטבח, זוהי חובה שאינה פחותה מהחובה המוסרית שהייתה להשמדת הכור בסוריה".
