"אנסמבל כעת מביא לבמה שאלות של זהות על הגוף האנושי, הישראלי, היהודי, הגברי. הגוף שעבר שינויים עצומים במאה השנים האחרונות. האם הגוף היהודי הגברי מתעטר בתורתו או שאולי כבר בשריריו ובמדיו?  אנסמבל כעת מציע אפשרות שלישית, את הפיוז'ן שיוצר מורכבות ישראלית" – כך מתוארת להקת הרקדנים הישראלים חובשי הכיפות "אנסמבל כעת" באתר מרכז המחול "בין שמיים לארץ" – הבית של הלהקה, המביאה מסר ייחודי לתרבות הישראלית העכשווית. כן, גם לגבר דתי מותר לרקוד. וכן, למורשת היהודית יש בהחלט חלק בזה.

"באקלים המצ'ואיסטי הישראלי לא פשוט להודות שאתה אוהב לרקוד", אומר רונן יצחקי, כוריאוגרף הלהקה ומנכ"ל "בין שמיים לארץ". "אבל בציבור הדתי הייתה דווקא אווירה אחרת, כי בבית הכנסת מתחברים לניגון התפילה, לתנועות, לעצימת העיניים, להתחברות לעולם הרגש הפנימי והפיסי. זה צורך רוחני".

יצחקי מציין את השינוי שעשה המעבר מהיהודי הגלותי לישראלי הגאה: "הגבריות הישראלית-יהודית מכילה את המעבר מהגלות שבה הגברים ישבו כפופים בישיבות אל עבודת אדמה ושמירה בארץ ישראל עם תחילת המאה העשרים. הגברים היהודים הפכו להיות חלוצים חזקים. מכפוף ורכרוכי לזקוף וחזק. זה הכר ליצירה של הריקוד הגברי הישראלי העכשווי". 

ואם כך באקלים הישראלי הכללי, על אחת כמה וכמה בזה הדתי-ישראלי. אייל עוגן, ממייסדי הלהקה, רואה את השינוי שהוא וחבריו חוללו בתפיסת הגוף של היהודי הדתי. "התרגלנו שהגוף ביהדות הוא לא הרבה יותר מסטנד לראש המקבל את כל המשימות החשובות – לימוד תורה, חיי רוח וכו'. באמצעות הריקוד אנחנו חושפים את הציבור הדתי לאפשרות לבטא את עצמו גם באמצעות הגוף".