הסרטון בו מבשר שר החינוך נפתלי בנט לאם השכולה מרים פרץ על זכייתה בפרס ישראל למפעל חיים על חיזוק הרוח היהודית-ישראלית [15 במארס] הוא אירוע יוצא דופן מכל בחינה בתולדות הפרס היוקרתי. בתיעוד שהפך לוויראלי, נראה בנט מגיע אל ביתה של פרץ ומבשר לה לעיני המצלמה המלווה אותו כי זכתה בפרס. היא פורצת בבכי, בנט מחבק אותה ומוחה דמעה עד שקשה להישאר אדיש לרגע האנושי הזה.

פרץ, אשת חינוך ותיקה, שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, במהלך שירותם הצבאי המבצעי. במהלך השנים היא הפכה לסמל של חוזק ועוצמה פנימית בשל העובדה שלמרות השכול שהיכה בה פעמיים, נותרה אופטימית ומלאת אמונה ואהבה למולדת. "את מסמלת את הגבורה של האמא היהודייה", אמר לה בנט.

נדמה שזה המקרה הראשון בו שר החינוך מגיע עם מצלמה אל בית של זוכה בפרס ישראל ומבשר לו על כך באופן אישי. במקרה הזה, תקדימית לא רק צורת ההודעה שכמו לקוחה מתוכנית ריאליטי, אלא גם הקטגוריה: חיזוק הרוח היהודית-ישראלית. ניתן להניח שפרץ, אישה דתיה המתגוררת בגבעת זאב, אשר בנה אלירז התגורר בהתנחלות עלי, קרובה גם פוליטית לבנט וחולקת עמו עולם ערכים דומה.

"פרס על קורבן אדם", קונן זאב סמילנסקי, בנו של הסופר ס. יזהר, חתן פרס ישראל לשנת 1959 בתחום הספרות, במאמר ב"הארץ" [18 במארס]. "ממתי מדינת ישראל מעלה על נס הקרבת קורבנות אדם? האם לשם אנחנו הולכים?", הוא כתב, "מה לנו כי נלין על הפלסטינים הקוראים רחובות על שם שהידים ומחלקים כספים למשפחותיהם".