בכל יום שעובר נוספת עוד לבנה למגדל השחיתות הלוהט סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו. כל מהדורת חדשות מדווחת על סדק נוסף בחומת העוזרים שראש הממשלה הקים סביבו. עם התפוררות הגרסה המשפטית שלו, הולך ומתגבש קו ההגנה המוכר בנוסח "כך עושים כולם" ובצדו ההאשמה "רודפים אותי ואת משפחתי״. יש להניח שטענות מעין אלו לא יעמדו במבחנים המשפטיים של חוקרי המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת בתי המשפט. אך האם נתניהו אכן נדרש לשלם מחיר מופקע עבור עבירות שקודמיו בצמרת השלטון יצאו מהן ללא פגע? האם "הכללים משתנים באמצע המשחק״, כפי שאמר סגן נשיא ארה"ב, ספירו אגניו, לגבי חקירת פרשת ווטרגייט?

אל-מוניטור הפנה השבוע את השאלות האלה לאלוף במילואים יעקב (מנדי) אור, ששימש משנה למנכ"ל וממונה על ביקורת מערכת הביטחון ואירגוני הביטחון במשרד מבקר המדינה. "ביצעתי מאות בדיקות וביקורות וראיתי מקרוב את אלה שסרחו, נזקיהם ומחדליהם" אומר אור, "מספר הנבחרים ואנשי הפקידות הבכירה שעברו לפנינו במצעד האיוולת בדרך לחקירות, למשפטים, לעבודות שירות ולבתי הכלא, הלך וגבר במשך השנים".

תופעת הלחצים על מערכת אכיפת החוק וכיפופה אינה זרה לאור. "הייתי שם, ולצערי ראיתי לא פעם את העדר הבושה של נבחר ציבור ואת הלחץ השלטוני שמופעל על שומרי סף. לא פעם היה לי חשד שהמערכת מנסה למשוך זמן, למרוח בדיקות וחקירות לשנים רבות עד שלא נותר, לכאורה, עניין ציבורי". וזה לא הכל. אור, הפועל היום בהתנדבות במסגרות אזרחיות המבקשות להחזיר לציבור את האמון במערכות השלטון והאכיפה, מעיד כי "לא פעם היה לי חשד שמידע על חקירות ובדיקות הועבר לנחקרים".