בשבוע שעבר כתבתי כאן באל מוניטור על מעצרם של שני בניו של חברי מ' מרמאללה. כוחות מיוחדים של צה"ל פרצו לביתו פעמיים בהפרש של יומיים. בפעם הראשונה הם שלפו את אחמד ממיטתו. יומיים אחר כך הם חזרו ושלפו את אחיו יאסר. שני הנערים נלקחו כל אחד בתורו למעצר. בכל פעם רוכזו בני המשפחה בחדר אחד עד סיום המעצר. מאז חלפו כמעט שלושה שבועות ובני המשפחה עדיין אינם יודעים דבר על מצבם.

אביהם ואני חברים הרבה שנים. הוא ומשפחתו נמלטו מעזה לרמאללה כשחמאס תפס את השלטון ברצועה (יוני 2007), כי אבי המשפחה נחשב בעיני הארגון עיתונאי אויב.

אינני יודע מה סיבת מעצרם של השניים אותם הכרתי כילדים במהלך עבודתי רבת השנים ברצועת עזה. אני מתקשה להאמין שהם באמת חשודים בחברות בחוליית טרור. אבל מצד שני, קשה לי גם להאמין שנעצרו ללא סיבה. עם זאת, כל הניסיונות לקבל מידע מה עלה בגורלם ומה החשדות שבגינן כוחות צה"ל לקחו אותם למעצר עלו עד כה בתוהו.

המקרה של חברי מ' והעובדה שילדיו אינם יכולים להגן על עצמם מבחינה משפטית ולנסות לפחות לנקות עצמם מהחשדות המיוחסות להם, חשפו בפני בני המשפחה ובפניי את העובדה שעצור פלסטיני מנוע לעיתים תכופות מייצוג משפטי ואינו זכאי לראות עורך דין במשך שלושים יום לפחות מיום מעצרו, או עד שימסור הודאה המפלילה אותו ביחס לחשדות שבגינן נעצר. אבל אז אין כמעט תועלת לייצוג משפטי ורק ניתן להמתין למתן גזר הדין.