השבוע הניח שר הביטחון אביגדור ליברמן פצצה מפתיעה על שולחן ממשלת ישראל. למרות שתקציב הביטחון הישראלי נסגר עוד בשנת 2015 בתכנית רב שנתית עד 2020, לשביעות רצונם של שר הביטחון דאז משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט, דורש כעת ליברמן תוספת דחופה של כ-4.8 מיליארד שקלים [20 בנובמבר].
הסיבה הרשמית היא "איומים חדשים" שנוספו בזירה. הסיבה הלא רשמית, עליה מדברים מבקריה של מערכת הביטחון הישראלית, היא העובדה שישראל השקיעה בשנים האחרונות את מיטב כספה ומרצה בהכנות להתמודדות במעגל השלישי, הרחוק, מול איומים אסטרטגיים, והזניחה את המעגל הראשון.
הנחת העבודה הישראלית, לפיה אין בעתיד הנראה לעין איומים יבשתיים משמעותיים על הגבול הצפוני, קורסת בימים אלה לנגד עיניהם של קברניטי המדינה. כפי שתואר כאן במאמר קודם, ישראל הספידה את סוריה של בשאר אל-אסד מוקדם מדי. עכשיו, סוריה חוזרת, אבל לא לבד. יחד איתה מגיע חיזבאללה מחוזק, מעודד, מאומן, מנוסה ונחוש. יחד איתה מגיעות מיליציות שיעיות שצברו ניסיון קרבי בהשראה איראנית, וכנראה גם בפיקוד איראני. ועוד לא דיברנו על המפעלים לייצור טילים מדויקים שאיראן מנסה להקים באזור, ועל הנמל הימי והבסיסים היבשתיים שהיא מנסה לבנות לעצמה בסוריה ובלבנון.
"בעודנו מתמקדים במעגל השלישי", אמר לאל-מוניטור שר קבינט ישראלי, "התברר לנו שהמעגל הראשון קם לתחיה". הבעיה העיקרית היא, שעל פי גורמים לא מעטים במערכת הביטחון הישראלית, צבא היבשה אינו מוכן מספיק לאתגרים החדשים-ישנים שמתגבהים מולו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
