המכנה המשותף לרבים מעשרות הפרסומים האחרונים על תקיפות והטרדות מיניות בישראל, מלבד העובדה שהם בבירור חלק מאפקט הארווי ויינשטיין בארה״ב, הוא היותן של הנשים הנחשפות מוכרות ובכירות בתפקידן. מה שנהוג לכנות ״מובילות דעת קהל״.

במרבית הסיפורים והעדויות הבולטים מהשנים האחרונות על תקיפה מינית של נשים בידי גברים מוכרים, הקורבן הייתה אשה הנתונה למרותו של הגבר באיזשהו אופן, לרוב גם צעירה ממנו משמעותית. כך היה במקרים של הקצינים הבכירים בצה״ל, איציק מרדכי, אופק בוכריס ולירן חג׳בי, ושל דמויות פוליטיות מרכזיות כמו נשיא המדינה משה קצב, השרים לשעבר חיים רמון וסילבן שלום, ח"כ ינון מגל והשחקן המוערך משה איבגי.

כל אחת מהנשים האמיצות שהתלוננו נגדם עמדה בגבורה מול גברים בעלי השפעה, ממון וכוח. בדרך כלל הן כונו בתקשורת באות הראשונה של שמן. כולן הותירה את חותמן, בדרך זו או אחרת, בדברי ימי המאבק בהטרדות המיניות. ועדיין, הגל האחרון עוצמתי יותר בשל הפרופיל הציבורי והמקצועי הגבוה של הנשים שנחשפו, חלקן עיתונאיות ופוליטיקאיות בכירות.

השחקניות האמריקאיות שהחליטו להיחשף במסגרת סערת המפיק ההוליוודי ווינשטיין החל מהחודש שעבר, נתנו ללא ספק השראה לנשים הישראליות לצאת פומבית בתקשורת נגד הגברים שפגעו בהן.