מוקדם בבוקר יום שלישי (28 בנובמבר) יצא בנימין נתניהו לביקור בזק של כמה שעות באפריקה. בליל אותו יום כבר המריא חזרה לישראל.

שום דבר בהול או חשוב לא היה בביקור הזה. ראש ממשלת ישראל היה המנהיג המערבי היחיד שהגיע לניירובי לכבוד טקס השבעתו של נשיא קניה אוהורו קנייאטה. אלא שעבור נתניהו זו הייתה עוד הזדמנות להרחיק את עצמו מצרות החקירות הפליליות נגדו, ולהציג לציבור בישראל עוד תמונות ממלכתיות מביקורים בארצות רחוקות, שבהן הוא מתקבל בכבוד מלכים. נתניהו מתכוון לייצר תחושה בציבור שבעוד שבארצו הוא נרדף על ידי המשטרה והשמאל, בעולם הוא זוכה ליוקרה ולכבוד.

אלא שהפעם, כשצעד על השטיח האדום בניירובי וסקר את משמר הכבוד הקנייתי, נתניהו יכול היה להיות שבע רצון גם מכמה הישגים בבית: אחרי ימים פוליטיים סוערים שבהם ממשלתו הרביעית עמדה מול סכנת פירוק מיידית ואמיתית, הוא עמד שוב על קרקע מוצקה ויציבה. בתוך פחות משבוע צלחה הקואליציה שלו שני משברים גדולים, שכל אחד מהם עשוי היה להסלים עד להקדמתן של הבחירות. והכל בזמן שהוא עצמו מסובך בשלל חקירות פליליות, ובעולם נורמלי היה אמור להיחשב לברווז צולע.

אולם בפוליטיקה העכשווית, בישראל כמו בעולם, אין שום דבר נורמלי, וראש הממשלה הוכיח שוב, שבכל הנוגע לשרידות ולתכסיסנות פוליטית, הוא כנראה הטוב מכולם. נתניהו נחלץ מהמשברים האלה כשהוא עומד בראש קואליציה יציבה, וכשהוא - ורק הוא - יקבע אם ומתי יהיו הבחירות הבאות.