על מה ולמה זוממת לשכת העיתונות הממשלתית לשלול את תעודת העיתונאי של כתב אל-ג'זירה בישראל, אליאס כראם? הוא לא הואשם בהסתה לאלימות, לא חטא בקריאה לסנקציות על ישראל ואפילו לא הטיף לחרם על ההתנחלויות. כראם, דרוזי-ישראלי, לא הביע את דעתו על חוק הלאום, שעתיד להעניק מעמד רשמי לעובדה שהוא ושכמותו הם אזרחים סוג ב'. כראם נענש על כך שהוא פועל נגד הכיבוש באמצעות המיקרופון והמצלמה שלו. "כעיתונאי פלסטיני שנמצא באזור כבוש או באזור עימות", אמר כראם לערוץ הטלוויזיה דאר אל־אימאן, "העבודה העיתונאית היא חלק אינטגרלי מההתנגדות ומהעשייה הפוליטית והחינוכית". העיתונאי הוא חלק מהעם שלו, ציין כראם, והוא תורם בדרכו להתנגדות של עמו לכיבוש.

עשרות עיתונאים ישראלים-יהודים, כולל הח"מ, יכולים לחתום על דבריו של כראם. גם הם מתנגדים לכיבוש וכותבים ומדברים בגנותו, מתארים את עוולותיו ואף מעודדים את הקהילה הבינלאומית לפעול בתקיפות לסיומו. ראש הממשלה בנימין נתניהו ירה ברשת הטלוויזיה הערבית, אך כיוון לעבר כל ערוצי התקשורת הזרים והעיתונאים הישראלים. שיידעו כי כך ייעשה לעיתונאי שסוטה מהתלם. שיראו וייראו.

כראם אינו העיתונאי הראשון שמשלם על סטייתו. כנראה גם לא האחרון. לפני ארבעה חדשים [תחילת מאי] איבד כתב העיתון ההולנדי "NRC הנדלסבלאד", דרק וולטרס, את אשרת העבודה שלו בישראל. לדעת לשכת העיתונות הממשלתית, הכפופה למשרד ראש הממשלה, הכתב  חטא ב"סיקור עוין ומוטה", של המצב בחברון הכבושה.

"כיבוש" היא מילת המפתח בנרטיב הפלסטיני בכל הנוגע לסכסוך. היא גם אחד ממושגי היסוד באג'נדה של השמאל הישראלי והבינלאומי שמטיף לפתרון שתי מדינות בדרך לשלום עם השכנים. ראש הממשלה אריאל שרון אמר ב-26 במאי 2003, למחרת החלטת ממשלתו לאשר את "מפת הדרכים", כי "להחזיק שלושה וחצי מיליון פלסטינים תחת כיבוש, לפי דעתי זה דבר גרוע". שרון הטיח בחברי סיעת הליכוד בכנסת, "אתם רוצים להישאר תמיד בג'נין, בשכם, ברמאללה, בבית לחם – תמיד?" בהמשך הוסיף מנהיג הימין: "אפשר לא לאהוב את המלה, אבל מה שקורה זה תחת כיבוש".  חבר ליכוד שהיה מתבטא כך היום היה מחוסל פוליטית על ידי יו״ר הקואליציה דוד ביטן.