האם ישראל תימנע מהעברת מידע מודיעיני רגיש לארה"ב?

עושה רושם שלקראת הגעתו של הנשיא דונלד טראמפ לביקור בישראל בשבוע הבא [22 במאי], כל מה שיכול להשתבש ביחסים בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה בירושלים, אכן משתבש. אם עד לא מזמן שמרו הצדדים את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית, הרי שביומיים האחרונים יותר ויותר קלקולים יוצאים לאור והופכים לקטטה פומבית.

לוח הזמנים הצפוף של הביקור הנשיאותי, הסירוב לאפשר לנתניהו ללוות את טראמפ לביקור בכותל המערבי, ההתחמקויות האמריקאיות באשר למעמדו של הכותל המערבי והריבונות הישראלית עליו, כל אלה תפסו את הכותרות הראשיות בישראל בימים האחרונים, והתפוגגו מהן בבת אחת כשדווח, ביום שלישי בערב [16 במאי], שמקור המידע המודיעיני שהנשיא העביר לשר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הייתה ישראל.

מאז הפרסום ב"וושינגטון פוסט" ביום שני (כי טראמפ העביר מידע מודיעיני לרוסיה), נעשה מאמץ בין ירושלים לוושינגטון למזער את הנזק ולתאם עמדות. לשני הצדדים היה ברור שמדובר בפצצת מימן תקשורתית, ושבסופו של דבר הטענה כי טראמפ מסר מידע מודיעיני ישראלי רגיש מאוד לרוסיה, שהיא בעלת בריתה של איראן במזרח התיכון, תדלוף לתקשורת. היא אכן דלפה ל"ניו יורק טיימס" ול"אנ.בי.סי", ומיד אחריה הגיעה ל"טיימס" הודעה של השגריר הישראלי רון דרמר, לפיה ישראל וארה"ב ימשיכו להחזיק בקשר הדוק בכל הנוגע למלחמה בטרור, וכי "לישראל יש ביטחון מלא ביחסי שיתוף המודיעין עם ארה"ב".

עד כתיבת המאמר הזה, לא התייחסה ישראל באופן רשמי לאפשרות שהנשיא טראמפ הסגיר לרוסים מודיעין מתוצרתה. יחד עם זאת, ההודעה של השגריר דרמר מקררת את החזית החיצונית שנפתחה בין המדינות. אבל סביר להניח שהאש העיקרית משתוללת בתוך המערכת פנימה, ובעיקר בתוך זרועות המודיעין הישראליות.