באחד משיאי סאגת תאגיד השידור הציבורי, הטיח שר החינוך נפתלי בנט בראש הממשלה: "אתם מדברים כמו חירות בימי מפא"י....רק שהפעם אתם בשלטון 40 שנה. תפסיקו להתבכיין".

דבריו של בנט נאמרו במהלך ישיבת הממשלה הסוערת ביולי 2016, במהלכה ניסה נתניהו להביא לסגירת התאגיד בטענה כי הוא נשלט על ידי אנשי שמאל. המתקפה של בנט כוונה לשרי הליכוד, שבזה אחר זה טענו לקיפוח ייצוגי בגוף השידור הציבורי החדש המוקם, בראשם שרת התרבות מירי רגב שתהתה: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?

אף שדברי בנט נבלעו בלהט הוויכוח ונועדו לניגוח פוליטי של יריביו, הם מבטאים תובנה עמוקה שראויה לבירור: כיצד ייתכן שלמרות שהליכוד שולט ברוב השנים מאז המהפך הפוליטי שהתרחש ב-17 במאי 1977, מנהיגיו ותומכיו עדיין טוענים לקיפוח בתקשורת ה"שמאלנית" ונלחמים נגד האליטה המשפטית הנשלטת על ידי ה"שמאל", כאילו היו האנדרדוג ולא מפלגת שלטון?

החודש ימלאו 40 שנה למהפך הפוליטי ששינה את פני המדינה לעד, בו הסתיימה ההגמוניה של שלטון מפא"י לאחר 29 שנים. מפלגת השמאל הפרגמטית, שלימים הפכה למערך, הרכיבה את כל ממשלות ישראל מאז קום המדינה ועד ליל המהפך בו עלה הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון לאחר שנות אופוזיציה ארוכות. מאז, למעט שתי מערכות (1992 אז ניצח המערך בראשות רבין את הבחירות ואפיזודה שלטונית קצרה ב-1999 לאחר ניצחונו של אהוד ברק), מפלגת השמאל הגדולה מצויה בתהליך של שקיעה ואינה מצליחה לשוב לשלטון.