ישראל חוגגת השבוע (בימים שני-שלישי, 2-1 במאי) את יום העצמאות ה-69 להקמתה נטולת הסיכויים בשנת 1948. בחודש הבא, ה-5 ביוני, תציין המדינה היהודית אירוע היסטורי נוסף: 50 שנה למלחמת ששת הימים, בה הכה צה"ל את צבאות מצרים, סוריה וירדן (וגם כוחות ממדינות ערביות נוספות), כבש בסערה את חצי האי סיני, רמת הגולן, יהודה ושומרון, ושחרר את ירושלים המזרחית כולל הכותל המערבי אחרי יותר מאלפיים שנות כיסופים.

ספק אם יש אירוע מכונן יותר בחיי ישראל והמזרח התיכון מהמלחמה הזו, בה הפכה ישראל תוך פחות משבוע ממדינה זעירה התלויה על חוט השערה, מוקפת אויבים חמושים עד שיניהם ונתונה בסכנת השמדה מיידית, לאימפריה אזורית בוטחת.

גם אם היו מספרים לאבות המייסדים של ישראל על מצבה לאחר שבעה עשורים בשכונה הכי אכזרית בעולם, הם לא היו מאמינים: ערב ששת הימים חיו בישראל פחות משלושה מיליון אזרחים. הכלכלה הייתה קטנה ומקרטעת, הגבולות היו בלתי ניתנים להגנה, ארגוני טרור וצבאות סדירים התעצמו ללא הרף ונשבעו למחוק את המדינה הקקיונית מעל המפה.

היום [2017] חיים בישראל קרוב לתשעה מיליון אזרחים. תוחלת החיים שלהם היא מהגבוהות בעולם. על פי פרסומים זרים, ישראל היא מעצמת הגרעין הרביעית בעוצמתה (אחרי ארה"ב, רוסיה וסין). המלחמה ההיא הכפילה את שטחה של המדינה פי ארבעה (מאז הוחזר חצי האי סיני למצרים, 1982), הרחיבה את ה"מותניים הצרים" והחזירה לשליטה יהודית את יהודה ושומרון, שם נולדה ריבונותו לפני יותר מאלפיים שנה.