אילו הייתי אזרח אמריקאי, ואפילו יהודי כשר למהדרין, שערי מדינת ישראל היו סגורים בפני.

חוק שאושר בימים אלה (6 במארס) בכנסת קובע, כי לא ינתנו אשרה ורישיון ישיבה לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, אם הוא התחייב להשתתף בחרם על מדינת ישראל. בהתבסס על חוק אחר שעבר ב- 2011 (המאפשר הטלת סנקציות על תומכי חרם), "חרם על מדינת ישראל" תקף לגבי "אזור הנמצא בשליטתה (של מדינת ישראל)". חיפוש זריז בגוגל על שמי יגלה שאיני מכניס לביתי עלה של חסה שמוצאו בהתנחלות ישראלית, כלומר, בשטח המצוי בכיבוש ישראלי (להבדיל משטחים בריבונות ישראלית). לפני חמש שנים הרהבתי עוז לפרסם מאמר בכותרת: "עוד סיבות מדוע לא לקנות מוצרי התנחלויות".

מעטים הנושאים שמפלגים את החברה הישראלית ופוגעים ביציבות הפוליטית כמו מפעל הכיבוש ומכונת ההתנחלויות. ראו את חילופי המהלומות המילוליות שהליכוד ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט החליפו השבוע, סביב החלטת הקבינט לרסן את הבנייה בהתנחלויות. אין סוגיה שמסבה נזק רב יותר למעמדה הבינלאומי של ישראל. ראו את ההתנצחות בין משרד החוץ למדינות האיחוד האירופי בינואר 2016, בעקבות החלטת שרי החוץ של האיחוד להורות למדינות החברות לציין כי כל הסכמיהן עם ישראל אינם חלים על השטחים שהיא כבשה ב-1967.

במשך השנים נהפכו ההתנחלויות לסלע מחלוקת גם בין ישראל למגזר הליברלי בקהילות היהודיות בעולם, ובמיוחד בארה"ב. אמנם נדמה היה שטראומת מפלתה של הילרי קלינטון והרומן הסוער בין הנשיא דונלד טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו ישתיקו את הדי מחאתם של ארגונים קטנים יחסית, כמו ג'ייסטריט, ידידי שלום עכשיו והקרן החדשה לישראל, נגד הרחבת ההתנחלויות. ולעומתם, באי ועידת אייפא"ק והימין הישראלי התמוגגו מנחת בשבוע שעבר (26 במארס) למשמע ההסתערות של שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, על החלטת מועצת הביטחון 2334 בגנות ההתנחלויות מדצמבר האחרון. הדיפלומטית הנלהבת הצליחה להשכיח את האבחנה של הבוס שלה, אשר אמר בראיון לביטאונו של נתניהו, "ישראל היום", כי הבנייה בהתנחלויות אינה מועילה להתקדמות תהליך השלום וקרא לישראל "להתנהג באופן הגיוני".